שלום עכשיו.
אך מי שהשלום שלו
אסור בצמתים.
שלום עכשיו.
לא בנבואה
לא בקדושת החזון
המונח כאבן כדכד זוהרת
בקופסת זהב עטופת משי
כי אם במילה צורבת מלוחה
משמיעה מלחמה
משמיעה שטחים
משתיקה אחים.
שלום עכשיו.
הנה באו ימים
וכסמרטוט מטונף בטיט חוצות
מתגולל בסוף התפילה
שלום.
"שלום, השם הנערץ והנקדש הזה נמצאו מושאל ברב הפעמים רק
לשלילת המחלוקת והמדנים, אבל לא זהו השלום שהוא אחד מעמודי
העולם, ולא על דבר של שלילה נוכל לומר שרק הוא יהיה הכלי האחד
המחזיק ברכה לישראל, אבל השלום שאנחנו חייבים להיות רודפים
אחריו הוא השלום המצוי במציאות מצד עצם שלמותו, לא בעבור
החסרונות הקודמים להעדרו." -- (אורות הראי"ה, עמ' ט"ז)
