לשוני לשוני, כנחש בוגדני. לוהטת פולטת בקצב שטני.
לשוני לשוני, יצור פולשני. לא נותנת מנוח לא לי לא זולתי.
זריזה כדג במים, סוררת היא כאשה שאין אותה לאלף.
זורמת כיין, ואני השיכור הפולט הבלים ואמיתות לא רצויים כאחד.

לשוני לשוני, רועץ כה טורדני.
כה מעיקה היא אם בשעת שתיקה רצויה הנשברת במהרה
אך בשעת דיבור נחוץ בה היא כבדה ומכבידה ללא תירוץ.
זורעת בי תקווה ואז מנפצת, בונה ובונה ואז מפוצצת.

אם רק אותך אוכל לרסן במחשבה צלולה ובכבלי השכל וההגיון.
אם רק אותך אחנך ובך אמשול אפסיק באחת את הביזיון.
מה יהיה אתך לשוני שלי? ומה מר יהיה גורלי?, בכל מקרה
את לתמיד תישארי רק לשון, אך אני בגללך עוד ארד לטמיון.