אני לא יודעת. אתה יכול אולי לא לשאול אותי?! כי אין לי מושג.
אתה מבין?!
"תגידי למה. תני לי סיבה!"
למה? איזה מן שאלה זו למה? לכל דבר יש סיבה?! זה כמו לשאול
'למה ארנב כשהוא רץ'! אין בזה שום הגיון. אתה מנסה להכשיל אותי
נכון?
"מעייני... מעיינוש... מייצ'וק. את יכולה לשים על זה את האצבע?
רק תגידי לי למה, תגידי לי איך זה הגיוני, אני רוצה להבין!"
אין לי מושג... בבקשה תעזוב את זה כבר. בבקשה. אוי לא... לא אל
תרד על הברכיים. זה טיפשי. ולמה אתה מחזיק לי את היד... למה?
אתה מנסה להכשיל אותי, הא?
"מתוקה אני אוהב אותך..."
גם אני אוהבת אותך. נשבעת.
"ואני יודע שגם את אותי"
אז למה אתה שואל? אה, למה??
"אני רוצה רק שתגידי לי למה, למה את אוהבת אותי? נגיד, אני
אהבתי את לירון בגלל שהיא הייתה כייפית, כי היו לה תמיד
תחתונים כאלה צבעוניים עם הדפסים וזה. את מבינה?"
שוב היא?! מתי כבר תתגבר עליה הא? חוצמזה, לכל הבנות יש
תחתונים כאלה. אם תפסיק לשאול שאלות כאלו מרגיזות אולי יום אחד
תראה שגם לי יש.
"כאילו... אבל אני כבר לא אוהב אותה. גם את זה אני יכול
להסביר... כי רבנו ו, ואני בגדתי בה איתך... הרי את יודעת. ואז
היא לא הייתה כל כך כייפית... את יודעת הרי למה כבר לא."
האמת, אני לא יודעת למה לא. אבל למי יש כוח להתווכח?
"ואני אוהב אותך עכשיו כי... כי את טובה. כי את נשארת איתי
למרות הכל. נשבע לך, את הבן אדם הכי טוב שפגשתי. ו, ואת חמודה.
חוץ מזה... אני אוהב אותך כי..."
כי למה?
"כי..."
אני כל כך לא בטוחה שאני רוצה לשמוע את זה.
"אני אוהב אותך כי את אוהבת אותי."
שקט.
"אני אוהב אותך כי אני רוצה לשכוח."
דמעות.
"מעייני... מעיינוש... מייצ'וק... למה את אוהבת אותי מתוקה?
למה את אוהבת אותי אם אני אומר לך כאלו דברים, הא? למה את
אוהבת אותי למרות שאני אוהב את לירון???"
אני אענה לך... אני אענה לך אם תפסיק לצעוק, בבקשה.
"מעייני... למה את אוהבת אותי?"
"אני אוהבת אותך כי אני לא שולטת בזה... זו הסיבה היחידה."
שקט.