[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל אלוביץ
/
רגע זיכרון

השעון מראה שמונה.
אני יוצא מהאוטו באמצע שומקום.
קר בחוץ, רוח חרישית מנשבת, וקול העלים המתעופפים נשמע היטב.
ממרחקים מתחילות להישמע הצפירות.
ואני חושב.
דקה של חשיבה על כל אותם החללים.
אבל אני לא מצליח לחשוב על החללים.
מנגד אני מקשיב.
שומע את הצפירה החודרת עמוק ללב, את השקט מסביב.
את החושך, את החושך שעוטף אותך לאט לאט, ואני מנסה להשתלט
עליו.
ואני חושב.
אני חושב אם ככה מרגישים כשמתים.
האם הכל שקט מסביב?
האם קר בגוף?
האם החושך משתלט עליך כליל ואינך רואה עוד?
אני מנסה לחשוב.
אבל לא מצליח לתאר לעצמי מוות.
איך אדם נופל ומת.
איך מכונת הפלא הכל יכולה, גוף האדם, נעצרת?
ופתאום הדקה נגמרת,
הצפירות מתחילות להעלם לאט לאט.
מרחוק אני כבר שומע מכונית מתקרבת.
אני נכנס למכונית ומתחיל לסוע.
אבל בראש נשארת אותה מחשבה.
האם החיים יכולים להבין את המתים?!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה יופי!



מתלהבת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/6/06 14:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל אלוביץ

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה