היינו הולכים ברחובות צרים,

חבוקים בנרות, עייפים מריצות,

בעיניך אני רואה כמה אהבה

שולחת מבט ועוזבת מיד

נוגעת - מלבינה דבר וחוזרת אל מה שנגמר

אולי היינו ביחד אתה ואני

ולא יכלנו ליישר קווים, אך מה שהיה כבר הגיע לקיצו

שוכן במקום שמיועד אך ורק לו,

אני נזכרת בפעם הראשונה כשעוד הייתי תמימה

ידך הייתה כבדה, סטרת לי בחוזקה

צלקות ישנן תמיד וכואב גם כשאתה לא לידי,

מקווה לא להיות כמוך,

אך זיכרון נשאר לתמיד במיוחד כשהוא שוכן עמוק בפנים.