נשמות אבודות מחפשות מקום ללון בו את הלילה הקר,
גם אם אינן חשות בקור העז
נשמות הרוצות שקט בפנים
כאב של צער
יגון של אכזבה
פחד מין הבדידות
הרצון לנשום את האויר הצח,
ולהרגיש בפנים את השלמות.

כאב שלא יחושו אף לא פעם אחת שוב
רק נשמה חסרת מנוח
נשמה הרוצה להשלים את חייה
נשמה ששלווה לא הייתה לה.

נשמות אבודות מתהלכות בלילה מול חלוני,
חסרות שקט
חסרות שלווה
חסרות חיים
חסרות מבט על הפנים
ללא הניצוץ שיש לבן אדם בעניים,
עינייהן ריקות,
ללא הילד הקטן שנמצע לכל אחד בפנים, הן ריקות.

נשמה אחת כל פעם עוברת ללא חיוך
כל נשמה דומה לכולן
כולן דומות לאותה נשמה,
נשמה ללא חיוך,
נשמה ללא שמחה,
נשמה של פחד.

אני חושבת כל הזמן על אותו הרגע,
על אותו הרגע שבו אצטרף אל אותן נשמות אבודות,
וכי אני יודעת,
שאת יעודי לא מצאתי,
ואת חיי לא מילאתי בשמחה,
זיכרונותיי הם לא מלאים חיוכים,
להוריי וחבריי לא הייתי גאווה,
ולא ניסיתי,
ולא מגיעים לי החיים אשר יש לי,
ולא אוכל לעצור את האמת,
ואת מה שחייב להיעשות,
ואוותר על חיי ללא מאבק,
ואת חיי ואת זיכרונותיי ואת כל מה שיש לי אשליך,
ואכנס לתוך בועה של עצב וכאב,
ואגיד תודה.
על שלקחו אותי איתם
ועל שחיי עכשיו שלמים
על שעכשיו אני שלמה
על שעכשיו אני כבר לא נשמה אבודה.