כשכל פעולה מחקה מזכרונו את הפעולה שלפניה, ידע מוניץ שהגיע
הרגע. ומכיוון ששם לבו לכך בהחלטיות לא מבוטלת, שכח בו ברגע
למה שם ליבו, וכל שנותר היה תחושה חדה של תשומת לב. מכיוון
שאין מה לעשות עם תחושה חדה של תשומת לב שאין לה מושא מוגדר,
הלך לישון. כשהולך לישון שוכח הכל הכל שכן זוהי פעולה מאוד
דורשנית, ובהתעוררותו נזכר רק בשמו, מוניץ. את כל השאר נאלץ
להתחיל מחדש. לומד לחבר משפטים לומד להנעים את זמנו (שלוקח זמן
רב כי לא יודע מה מוצא חן בעיניו אז מוצא עצמו מנסה ומנסה עד
רדת החשיכה שאז נבזקת לו בשעה קבועה כל יום אף שאינו יודע מהי
התחושה המסתורית מכל חקר שלא בוצע מעולם  - כל פעולה מוחקת את
קודמותיה. כל סנונית אהבהבים מחניקה את אחיותיה. מוניץ, כפי
שעדיין ידע ששמו הוא ברנש נטול הקשרים.
אך גם ברנשים נטולי הקשרים גורלם ככל הידוע הוא לחיות עד
שידרסו או יפלו ממגדל גבוה או חלילה ישרפו חיים לאחר שנלכדו
בשריפה פתאומית שהוצתה בביניין משרדים ובקרחת יער. בזדון. לכן
מוניץ נזכר בשמו וצועק בקול לכל כך מוניץ מוניץ ומוניץ עד
שעולה בדעתו היגד נוסף ועד שמתנסח - נשכח ונותר ברנש נטול
הקשרים גם נטול כאבים אם כך. מוניץ שוב הולך לישון.