לילך בן שושן / הכחשה |
"האדישות, לא השנאה, היא הרס האהבה"
הסוסים רקדו באוויר
וכרכרותיהם העיוורות נכרכו סביבם בפזרנות
ואיפה הייתי אז,
איפה הייתי;
כשהעיניים הפצועות והידים הנגררות קברו את
עלי היער הרעננים.
ואולי הלילה, בכלל לא הלילה
וכוכביהם בכלל לא מנצנצים בחלוני
וכשאגע ברצפותיהם המתנדנדות
הקודחות ומנסרות חרש חרש את גרונותיהם
הם יסגרו, מרצפה מרצפה, כיסופים כיסופים
עד שלא נדע עוד
מתי הוא הלילה ואם בכלל היינו.
יום השואה 2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|