מביט בחלונות הראווה
שפנסי הרחוב מסנוורים
אנחנו אהבנו להשמיט את הפרטים
אלה שתמיד דחפו אותנו לשקר
כמה אהבנו
וכמה התפתלנו בתוך עצמנו
עד שמצאנו
דלת יציאה
ואת שתמיד צחקת מכול בדיחה
עכשיו מביטה בי בשתיקה
עוד מעט תבוא המונית
את תעלי, ואני אחפש אותך
בכול פינה
כמו שתהיי שם תמיד
גם אחרי
שכולם ילכו לישון
מסיגריות לסיגריות
שוב אני נכנע
לפיתויים הקטנים
לאמיתות הפשוטות
ושדה תעופה מלא אדם
כמה מאתנו מחפשים
בכול פעם מחדש את הסיבה
לברוח לתמיד
ואז אנחנו חוזרים
מבקשים לדעת אם ניצחנו, או שוב הפסדנו
ואני לא רציתי
שתהיי עצובה
ואת הרי יודעת הכול
גם את הפרטים שביקשתי לשמור
בתוך המון אדם
אני יודע שאת כבר רחוקה
גם הזיכרונות, עכשיו משתנים
עם הזמן, אנחנו לוקחים רק את מה שניתן
אחר כך מבקשים משהו הרבה יותר קל
מביט בפנייך, שמביטות בי מכול פינה
אין פה סיפור שאפשר לשנות בו דבר
כבישים ארוכים מתפתלים בתוך העיניים
לא ידענו, לאן מובילים כול היציאות
בלילה חשוך, גם אותך איבדתי
פעם אחר פעם
עד הנצח
לא רציתי שתהיי עצובה
ואת תמיד אמרת, שהכול יכול להשתנות
אבל מה שהתחיל במקום אחד, לא יכול להיגמר בשום מקום
ננעלים בתוכנו
עם כול המסקנות
שבאו לפני הציפיות
ובתוך בית קפה קטן
שרק זוג מבוגרים עוד יושבים
הבטתי בהם, עד שראיתי אותך
הייתי חסר