גם אחרי שאנחנו אוספים את כול החפצים
הפנים נשארות עם אותה הבעה
את אומרת
שהזמן כמו מבקש להחזיר לנו
ואני יודע
שגם אם אני איתך
אני, אלפי קילומטרים מכאן
בתוך אותם מעגלים
נעים כמו שניים
שלא מצאו את דלת היציאה
בסוף עוד נצליח להגיע אל אותה נקודה
מה מכול האהבות שהיו לך
את שמרת?
אני רושם במחברות ישנות
זיכרונות
עד שהם לוקחים ממני את הכול
בנסיעה קצרה
לא אומרים דבר
מגאווה וקנאה
הכול משתחרר בזעם
את לא מספרת סודות
אני לא מוכר את השקרים
גם שאני איתך
אני אלפי קילומטרים מכאן
אולי גם בתוכנו
זו עדיין ארץ זרה
לא ידעתי מה להסביר
ואת לא מפרשת דבר
זוכר תמונות של שניים
שביקשו לאהוב כול רגע
עד שלא ידעו אם זה היה שלהם
בערב, שנשב בפאב
נראה איך אחרים חיים
בלי לבקש דבר
בלי להוזיל את עצמם
לפרוטות
רק אנחנו, מתעקשים
אולי יש משהו אמיתי
שאפשר עוד לקחת
בלי לפחד שהוא יפגע
במחברות ישנות
כותב זיכרונות
עד שהם באים אותי לקחת
לא יכולתי לספר לך דבר
אז הכול התאסף, עד שלא היה לנו מקום
שותק בלי להרגיש אשמה
בסוף גם אנחנו נאבד משהו
גם שאני איתך
זה אלפי קילומטרים מכאן