דרך המראה אני יכול לראות אותך
יושב במושב האחורי
הגוף לא זז
העיניים לא מבקשות לחפש דבר
ואני מביט בתנועה שלא נגמרת
יכולנו לנסוע ככה שנים
אבל תמיד אתה נלחם בשדים
לא נותן לי מקום
אז אני בורח לפינות זרות
ובינתיים נוסעים
אתה לא מקשיב לדיווחים
כמה הרוגים, מספר פצועים
ואני לא יודע מה לספר לך
מה תזכור אחרי שהכול יישכח
ימים שנעלמים מן היומן
ואני כותב שורות
אתה לא מכיר אף מילה
במושב האחורי
מדי פעם זורק אליך מבט
ואתה כמו נכנעת מזמן
אני לא יכול לשים את היד על הרגע
אבל הוא תמיד יחזור אליך
אני פונה בפנייה השנייה
לא יודע לאן אני נוסע
אבל אתה במושב האחורי
מחכה שמשהו יקרה
ואני מחכה שתאמר איזה משהו
כבר שנים, הכול שנגמר בפנים
תמיד אתה
אומר לי איך לעשות את זה
ובסוף, אתה משאיר אותי לבד
עכשיו שנינו נוסעים
כיון אחד
אני לא מספר מה היה
אתה לא שואל דבר
מביט דרך המראה
שואל את עצמי
מה תעשה עכשיו
מאיפה תבוא הצעקה הבאה
נבלע בשתיקות שלי
תמיד הייתי בורח לחדר
עכשיו אמצע הדרך
אין לי לאן ללכת מכאן
מביט דרך המראה
אולי אתה החלטת
מה יבוא אחר כך
בלי שהזמן יגבר על הכאב
בלי שהסכנה תחלוף מעצמה
אני יורד מהאוטו
פותח את הדלת
אתה לא שם יותר
ואני מנסה להיזכר כל הזמן
מה אתה היית צועק.