שלום ידידי הקוראים והיוצרים,
זהו, אחרי בדיקות אין ספור עברתי ניתוח. הורידו חלק גדול וחשוב
מגופי. למחרת, להפתעת צוות המחלקה, הסתובבתי במסדרונות בית
החולים וחשבתי לי, זהו, הכל נגמר, אני בריאה, אך לא כך. התברר
שעלי לעבור טיפולים קשים וכואבים במשך תקופה ארוכה. ההחלטה בעד
ונגד היא בידיי. האמת היא שאין הרבה ברירות, לכן החלטתי לעבור
את זה. הרי אני לוחמת ואסור לי להפסיד במלחמה זו. כצעד ראשון
הרחקתי את המרחמים למיניהם מביתי. אם יש דבר שאני שונאת זה
רחמים ומסכנות. אינני בוכה בדמעות, אך דמעותי זורמות פנימה.
אני אמשיך לכתוב עד הרגע האחרון. האמת היא שזה לא צודק שהגעתי
למצב הזה. נכון שאף אחד לא הבטיח לי גן של ורדים, ומי יודע,
אולי היו לפני שתי דרכים, דרך של ורדים ודרך של קוצים, ואני
בלי לדעת בחרתי בדרך של קוצים. אם לא אנצח במאבקי זה אל תאמרו
אשה מסכנה, תאמרו אשה אמיצה, כי כזאת אני. בכותבי שורות אלה
פרצתי בבכי אמיתי בלי מעצורים. אלף סליחות בעלי היקר שאני
מצערת אותך. מי יתן ושנינו נצא בשלום מדרך קוצים זו. אני רוצה
להודות לבמה חדשה המאפשרת להביע את עצמי בבמה זו.