אני נגמרת כמו נר נמסה ורועדת.
רגע האושר שלי במפתן הדלת, ורגע העצב שלי בא לבקר.
אורח יקר שתמיד מוזמן.
הוא לי ידיד, כשהבדידות מכה בי.
הוא מחמם אותי כשהעצמות קופאות.
הוא מאכיל אותי כשאין לי פירור בפה.
אבל הכי טוב, שהוא נשאר אתי ברגעי הצלילות המתישים, וברגעי
ערפול החושים המתוקים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.