אולי אם ידעתי מה אסור ומה מותר,
הייתי עושה אחרת אז ואולי עכשיו.
אולי אם ידעתי מה לעשות ומתי,
לא היו לי כול כך הרבה סימני שאלה
ואולי לא הייתי  כול כך עצובה.

אולי אם הייתי יודעת מה אסור ומה מותר
הייתי מאבדת את אז ואת עכשיו.
אולי אם הייתי יודעת מה לעשות
אז הייתי מאבדת את סימני השאלה
ולא הייתה ניתנת לי הזדמנות להיות עצובה.

אולי במקום לשאול אולי,
הייתי לוקחת את  כל אותם הרגעים
בהם נתנו לי החיים הזדמנות
לשאול אולי, לחפש את האסור והמותר
ולנסות לחבק את השאלות
ולמצוא את התשובה
לרגעים של אושר ואהבה.

אז הפסקתי לשאול אולי
ועם הזמן גם המותר והאסור
נתנו לי תשובה וכך גם נגלו לעיני
כל אותן הזדמנויות שלא ראיתי
וגם אז ה-אולי הפך לוודאות
והפחד הפך לעוצמה
והעצבות הפכה לשמחה.

אם לא הייתה לי את זכות הבחירה
הייתי  חיה  בתוך אשליה.
אם לא הייתי שואלת אולי
אז לא הייתי אני
אלא הייתי למשהו  חסר משמעות
משהו שלא באמת קיים
בעולם שבו ה-אולי, זה יותר ממילה
זו דרך למצוא חיים
או להישאר ולחיות כעבדים.

אולי...