ראיתי אותה.
היא עמדה שם, אני לא יודעת אם היא הסתכלה עליי או לא - ראשה
היה שפוף.
פניה הצחורות כשלג כוסו בשיער אדום בוהק.
פחדתי להתקרב אליה, מחשש שתברח, אבל התקדמתי לכיוון שלה,
לאט לאט ובשקט.
היא הייתה רחוקה, משהו כמו חצי קילומטר ממני. הידיים שלי
רעדו,
הגעתי.
עמדתי שם, ממש מולה, מנסה לבחון את המבטים מבעד לשיער, לא
מצאתי אותם. הוא היה צפוף מדי והפנים....
אמרתי לעצמי שאני חייבת להסתכל לה בעיניים.
הרמתי לה את הראש עם קצה אצבעותיי, הזזתי את השיער מהפנים.
היא הסתכלה עליי, היו לה עיניים גדולות ועצובות, היא רצתה שאני
אעזור לה, אבל לא ידעתי ממה בדיוק היא מפחדת.
לא עבר הרבה זמן עד שהבנתי שהיא לא בדיוק הסתכלה עליי.
הסתכלתי ימינה, וכל מה שראיתי היה מדרכה שוממת ופנס רחוב
מהבהב.
לא הספקתי להחזיר את עיניי כך שיצרו קשר עם שלה והרגשתי יד
גדולה על הכתף שלי.
זה היה גבר, מאוד גבוה, אולי 2 מטר וקצת, אבל אני לא טובה
בהערכות, שרירי אבל לא מאוד. הוא גם היה לבן, אבל לא כמוה.
הוא חייך אליי חיוך רחב והפחד בעיניה הלך וגבר.
עכשיו היא הסתכלה עליי, התחננה לעזרה, לא ידעתי מה לעשות.
הוא טפח על כתפי מספר פעמים ואחז את ידה של הנערה.
הם הלכו.