יום אחד ישבה האהבה
ישבה וחשבה, לבד בחדרה
חשבה על העולם, עליה, על עצמה
ואז צצה במוחה בעיה
מהיכן הגעתי אני, האהבה?
כידוע, לכל דבר בעולם
יש אימא, ואבא גם
אבל לאהבה לא היו הורים
היו לה רק 2 חברים
האחד- הלב, רק מרגיש ולעולם לא חושב
השני- השכל,מחושב ומדויק,אך מלא בקשב
הלכה האהבה לשכל ושאלה
-שכל יקר, מהיכן באה אהבה?
-ממני כמובן אהובתי היקרה
אהבה היא דבר גדול ועצום נורא
אהבה לא באה לה כך סתם מאוויר
אם כן אהבתי, כאן תם התחקיר?
שאל השכל בנימה רגועה
-לא הוא לא! ענתה האהבה.
-אם כן, שאלי ואענה
אמר השכל מעצמו מרוצה
-אך לא אצלך נמצא המענה
ענתה האהבה בקול נרגז.
הוא אצל ידידך הלב אשר לך בז.
-אוף! כעס השכל והחל להתפרץ.
-הרגע ידידי, מה אתה קופץ?
טוב, אני אמשיך לי במסע החקר.
אמרה האהבה ונעלמה ללא פשר.
הלכה והלכה ולפתע מצאה
כן, זהו הלב אותו חיפשה
-היי לב -היי אהבה
-מה העניינים? - טוב תודה, מה איתך?
דיברו ודיברו על הא ועל דא
ואז לפתע שאלה האהבה
-לב, יש לך מושג מהיכן אני מגיעה?
צחקק הלב -ממני כמובן!
באותו הרגע, נשמע ממש גאוותן
שלף הלב, ספר דק
של משורר זקן, די מפוקפק
היה זה רומן, מלפני 100 שנה
מ-מ-ש ישן, מעלה צחנה
שם מסופר על איש מאוהב
שמו כרגע, לא משנה עכשיו
וכתוב שם, שהמאוהב- האיש
נתן את ליבו למישהי שאליה הרגיש
כי אותה הוא רוצה, להיות לה לאיש.
אז אמר הלב- כעת את מבינה קטנטנה?
-אני מבינה, אמרה האהבה
אבל דבר אחר איני מבינה
מאיפה הגעתי אני, האהבה?...
מצד אחד- יש לי אותך
ומצד שני- השכל אויבך
-באמת שאני לא יודע, אמר הלב
אהבה, את באמת מקרה כואב
אז אולי תגידי את, או שמא אתה
מהיכן באמת, באה אהבה?