והימים, ימים יפים,
בין עבודה למבחנים,
מבטים רחוקים, מושכים ומפתים,
יושבים ומברברים כמו שני שיכורים.
האחד נמשך לו אל העבר,
השני יורה אש ומטר.
כל אחד יורה ותוהה,
ושניהם יודעים שבעולם אחר,
לא כ"כ רחוק ולא סותר,
הדברים היו נראים יפים פחות,
או בעצם, אולי יותר.
זה לא ימנע מהם לשוטט כמו אריות טורפים,
ההווה הוא הכי חשוב, כמו שכולם אומרים.
איסורים משוגעים של תורת המשחקים,
כל אחד שומר לעצמו את הקלפים.
צמוד מאוד לגוף, באופן מפתה,
וכולם יודעים שמה שצריך לקרות - יקרה.
לצערנו, בעולם כ"כ חומרי ומשמים,
בו כלכלנים מכתיבים לנו את החיים,
ואנשים לא מעזים להוציא את ראשיהם מהבתים,
אלא אם כן עברו תחת כמה מאפרים,
אתה חייב לשחק במשחק של האמיצים.
כי להיות כבשה שונה ומיוחדת משלך,
זה לא בריא, כאשר השוחט לידך.
אלכוהול מוציא אנשים מדעתם,
מעביר חרב פיפיות מעל ראשם.
יש מתח רע.
יש מתח טוב.
יש מתח נוראי,
ויש מתח אכזרי.
אני לא שייך לשום משבצת, לשמחתי.
אני נמצא בעולם משלי.
אני חי לי במתח אינסופי.