בליל זכוכיות עטופה ובודדת
ניצוץ ופרפר שומטים צניעותה,
חסדיו מתעופפים אל תוך הלילה.
ליל כוכבים, זכוכית צבעונית קרירה.
בריק של ארובת העין, נכנסת לשם חזרה.
עוצמת עיני כמו בחדר חשוך ממצמצת.
מסבה ראיה לחושך.

שנית ממצמצת.
הבזק אור אדום בצורת פרפר
מאיר את דרכי בארובה.
כשאני בודדה אני נכנסת
עמוק יותר ביותר למנהרה.
בחושך עצומה כמתחכה לעיוורת.
רגלי במים ובאבן הלחה.
חלקיקי האויר כמו מייצרים עובש.
תחושה כלל לא חדשה

צפופה ולא תזזיתית
חשה מתחת לרגלי אבן קשה ומלוטשת
שלמותה תסחרר.
מכוסה במים, מרימה אני עיגול המסתכל עלי,
כעין זכוכית.
אנסה להכיר כי היה זה חפצו של אדם אחר.

מוכת תדהמה
אז לא הבנתי, לא היה לי ידוע
שבדידות היא כמו חרדה

רובה ככולה תעתוע