העננים שמאז ומתמיד היו שם לא נראו יותר באופק. השמים היו
כחולים מתמיד, חסרי עננים, וכשהבטתי אל מעבר לקשת הדהויה
שריצדה לה במרחק נגיעה, החופש חלחל לתוכי והכה בי שורשים של
אושר, שצימחו גזע ואחר כך ענפים של שמחה, שהוציאו עלים בצבעים
עליזים של ירוק, זהוב ואדמדם, צבעי שלכת - שבפעם הראשונה היתה
נפלאה. האם יצאתי באמת לחופשי? אינני חושבת, אך עם זאת, קיימת
בי תחושת חופש ושחרור, שלעולם תישאר שם.
התמסרתי כולי לתחושת העונג, ההתפכחות האיטית אך ההחלטית שאפפה
אותי, מציגה את החיים בדרך הכי סוריאליסטית שקיימת בשביל
התפכחות. הצטערתי שלא הייתי מאושרת כל כך קודם-לכן, ושלא הכרתי
אותו מוקדם יותר, אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, וכאשר המדובר
באושר - נו, שוין. |
