ארבל הכרמלי / רואה שאינו נראה |
כשהלכת לך ברחוב.
ראיתי השיער בגוון המתחלף
ואת חמוקייך שהציתו בי אש.
לבשת שמלה שהסוותה רגליים ארוכות
וראיתי הזדקרות ראש בתנועות כמוסות
כשאת מסירה מפנייך השיער בהתפזרו
ברוח, ככה כרוכה בצעיף מחמת הקור,
עסוקה בשלך במין אדישות עגומה
וכלל לא פנויה לאהבה.
רציתי ללכדך כעובר אורח
וכאלמוני בהחלט לבועלך בכוח,
לקום ולהשאירך שומרת סוד
עם כתמי הזרע על שמלתך כאות,
וכך נצא לנו מהשגרה
ותטעמי טעמה של תאווה...
21/02/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|