בומפפ ! כדור שלג התפוצץ לסובי לתוך האוזן והלחי השמאלית.
דווקא היו לו כמה רגעים שקטים עד עכשיו, אבל כנראה שרגעים
שקטים, סופם להיגמר בסערה. ילדי הכפר, וגרוע מכך ילדות הכפר,
החלו במשחק הפופולארי "בובת חורף". המטרה היא לזרוק על סובי
כמה שיותר כדורי שלג ולהפוך אותו לערמה לבנה. צריך רק להקפיד
להשאיר את הראש שלו בולט כדי שהוא יוכל לבצע את התפקיד שלו -
תצפיתן. הקטע הזה של התצפיות קצת נמאס על סובי, אבל כשהוא חושב
על זה לעומק, אין לו ברירה. חוץ מזה, היום יש לו הרגשה שמשהוא
חשוב יקרה.
סובי נולד חודש וחצי לפני הזמן, ובאיסלנד זה נחשב הרבה. כשאמא
שלו ראתה שהפג שלה נולד בלי ידיים ורגליים היא קיבלה חום (41
מעלות זה גם הרבה באיסלנד), ומתה לאחר שעתיים. לאבא של סובי זה
דווקא לא כל כך הפריע. דבר ראשון, הוא ניצל את ההזדמנות להתחתן
באופן רשמי עם השבדית שעליה הוא העביר בעלות במסע האחרון. אבא
של סובי הוא הלוחם הכי חזק בשבט, וכל פעם שהם הולכים להתחרע על
איזה כפר שבדי, נותנים לו את הכבוד לבחור ראשון.
באותו מסע, אבא שלו החליט ללכת על משהו שונה. איזה נסיך
מקופנהאגן בדיוק ביקר שם לעשות קצת סקי ולאכול קצת פונדו
אותנטי.
אבא של סובי גרם לשינוי דרמטי בחיים של אותו נסיך. כשהוא קרע
ממנו את הבגדים, שניהם ראו שיש לו יופי של ציצים ושום דבר
מלמטה. ככה זה עם נסיכים שבדיים - לא מגלים להם שוב דבר. הוא
כבר בן שש עשרה ואף אחד עוד לא גילה לו שהוא אישה. כנראה
שההורים שלו רצו בן, ובגלל זה הם לא נתנו לו אף פעם לראות את
עצמו במראה. תמיד היו משרתים שעשו בשבילו הכל, אבל ממש הכל.
אפילו כשהיה צריך להשתין, מישהו עמד מאחוריו והשתין בקשת כדי
שהוא יחשוב שהוא כמו כולם.
אבא של סובי קצת התבלבל בהתחלה, אבל כשיש לך דבר כזה בידיים לא
צריך לחשוב הרבה והנסיך הרגיש בפעם הראשונה מה זה להיות אישה.
כשהוא הביא את אומה, הנסיך השבדי, אשתו קצת התרגזה ומהסטירה
שהוא הביא לה סובי נולד.
אומה דווקא בסדר. תמיד היא מאכילה את סובי ומעבירה אותו ממקום
למקום. זה לא פשוט לחיות בלי גפיים. כל מה שסובי יכול לעשות זה
להיות מונח איפה שהוא ולהסתכל. כשיוצאים למסעות, הוא מונח
באוניה מקדימה והתפקיד שלו זה לצעוק כשהוא רואה יבשה. כשמגיעים
לכפר הוא מונח על עמוד גבוה וצריך לצעוק אם יש התקפה של
השבדים.
"השבדים הם האנשים האכזריים ביותר", ככה אומר לו אבא. "הם
הורגים ילדים קטנים ואוכלים אותם". אבל סובי אוהב שבדים, או
יותר נכון, שבדיות.
אומה תמיד משחקת איתו ונותנת לו קצת טעם לחיים. כשהוא צריך
ללכת לישון, היא לוקחת אותו על הידיים ומשחקת איתו קצת באמא
ותינוק, עד שהוא נרדם. אם הוא לא נרדם היא מספרת לו על התקופה
שהיא היתה נסיך, איך זה שתמיד רוחצים אותך ומאכילים אותך, איזה
כייף זה לגלוש, "בפיורדים אפשר לתפוס יופי של גלים". סובי
מעדיף להרדם ולתת לאומה להמשיך לחלום על תקופת הנסיכות שלה.
הוא יודע שעוד מעט אבא שלו יבוא הביתה ואז אומה כבר תקבל את
הטיפול שלה.
אבא שלו מאוד גאה באומה. בכל איסלנד יודעים מי מזיין את הנסיך
השבדי, ולאיסלנדים שתמיד היו רגשי נחיתות, יש סוף סוף סיבה
להרים את הראש.
חוץ מאומה, יש בכפר של סובי עוד תופעה מעניינת - כבר שתיים
עשרה שנים שאין קיץ, רק חורף. לא רק שאין קיץ, אפילו השמש לא
טורחת להגיע ולהזיע קצת על הכפר. ככה זה. כל יום מפנים שלג
למחר וחולמים על עתיד חם יותר. יש הרבה ילדים שאפילו לא יודעים
מה זה שמש. אבל סובי, שהגיע כבר במסעות עם אבא שלו והחברה עד
רוסיה, יודע בדיוק מה הוא צריך לחפש. התפקיד שלו זה, בנוסף על
הודעות בקשר לשבדים, להודיע כל בוקר אם השמש מגיעה או לא. אבל,
כבר שנים שאין לו בשורות טובת. מזל שהוא לא מודיע על לוחמי
חרות שבדיים שבאים להציל את הנסיך שלהם, אחרת בכלל היו מפטרים
אותו.
החורף הארוך הזה כבר באמת מתסכל. כמה זמן אפשר להשאיר לאל-השמש
בתולות קשורות למזבח ובבוקר לבוא ולהוציא אותן מהשלג בלי אף
טיפת דם.
אומה כבר כמה זמן מתכננת לברוח. "נמאס לי", היא אמרה לסובי
בלילה. "אני יודעת שבשבדיה אני אהיה הבדיחה הגדולה ביותר, אבל
לפחות אני יודעת מי אני עכשיו ובשבדיה יש לפעמים שמש''. סובי
כבר כמעט מכוסה כולו בשלג, והילדים, שהלבינו את פניו וגופו,
ממהרים למצוא משחק חדש.
פתאום הוא מרגיש משהו מוזר. השלג מכסה לו את העיניים והוא מנער
את הראש בחוזקה כדי להצליח לראות. השלג שעל קצה אפו מקבל לאט
לאט צבע לבן ומעבר לאופק הוא מבחין בנצנוץ. "אלוהים אדירים",
הוא אומר לעצמו, "אדיסון עדיין לא המציא את הנורה ככה שזה יכול
להיות רק ... שששמש", הוא צועק. "שמש, שמש, שמש". האפקט של
השמש על תושבי הכפר דומה למה שהיא עושה לטרולים. הם קופאים
במקום מבלי יכולת להאמין. הם נועצים את מבטיהם לכיוון
צפון-מזרח. חולפת לה דקת דומיה עד שסובי צועק שוב, "השמש
הגיעה". הקסם פג וכולם פורצים בריקוד ובקריאות שמחה. אישה אחת
מקבלת סטירה מבעלה מכיוון שבטעות רקדה את ריקוד הגשם וזה עלול
להביא מזל רע ברגע שכזה. כל שאר האנשים נסחפים לאקסטזה, מחזה
מדהים שמזכיר קן נמלים שמישהו הפיל חבילת סוכר ליד פתחו. השמש
מתקדמת במהירות לעבר אנשי הכפר, כמו אצה לחבק אותם. השלג מושפע
גם כן מן התופעה. הוא נמס וחושף עצים ושיחים הכמהים למעט
סינתזה עם קרני השמש. כל אנשי הכפר מתקבצים בכיכר. אביו של
סובי מכריז על מהפך. הבתולה התורנית מסתכלת סביבה במבט רווי
תקווה ופחד מן הבלתי נודע. אף אחד לא מתקרב למזבח שלה, אבל
אולי אל השמש יבוא בריצה בשיטת הזבנג וגמרנו. כולם מביטים על
השמש, כמו צופים בכדור טניס העושה דרכו באטיות מצד אחד של
המגרש לצידו השני.
אומה נשכבת על ארגז החול ומכריזה על הקמת חוף הנודיסטים
הראשון. רק סובי, מתברר, מבין מה באמת עומד להתרחש. "היא עומדת
לשקוע שוב", הוא צועק וזוכה לשריקות בוז ולמטח כדורי שלג. עברו
רק כמה דקות, אבל השמש כבר עמוק עמוק בכיוון צפון-מערב. כשסובי
מצליח סוף סוף לנער עצמו מהשלג ולראות שוב, הוא רואה שהחורף
והחושך התמידיים שבו למקומם הטבעי. אנשי הכפר שבכו מרוב שמחה
על לידתו הפתאומית של הקיץ, בוכים כעת על מותו בטרם עת. אומה
באה להוריד אותו מהעמוד ובידה מזוודה. פתיתי שלג שמתחילים לרדת
לחייו של סובי מבשרים את בוא החורף.