בקו המשווה אתפוס לי כבשה
אקבץ אותה במים
אשתול אותה באדמה
ואגדל לי תקווה

מה את רוצה ממני
לא כך היה זה צריך לקרות
את לא נותנת לי מרחב לחיות
כאב עמוק בין זמניי

גם שהערבות יבכו
וגם כשהזאבים בלב ברירה ילחכו עשב
אני אשכב לנום לצדך
רק בכדי לא להתקיים

להיות חלל איתך
תקוע במצב מבוטל
רודף את הבלתי מקיים
ומקיים את הבלתי נרדף

דקרתי בשבילך גם לפני עידן
וארצח שוב גם את נשמתי שלי
אתאבד בשביל להיות איתך מאוחד בגלגול הבא
אבל כמה פעמים אפשר למות?

בסופו של אדם, אני עוד זוכר שאני הייתי יצור משוחרר
מרושע-אכזר, ערפד-אציל, עד שממך זכיתי להערה
למה?
לקחת ממני חיי נצח, לתאווה אישית

את זאבה, רעבה, עם דם על השפתיים
אני הייתי צמחוני?
ואת?
כנראה שלא

לא באמת  ראיתי שאת יכולה לחיות כך
כשאת מבצעת ככה אני נשבר
וכשכל העולם יפול אני עדיין אהיה שם
אציל אותך, כי אי אפשר לבטל את התקיימותי