הכיעור החיצוני שעוטף אותי,
דבר שרק אתה למדת לסבול.
הבחילה שעוברת בי,
מלהביט על עצמי,
זאת אני -

קליפה רקובה העוטפת בשר פריך ובשל,
האמנם?
הבחילה שרק אתה העברת ממני,
לשכנע אותי שאין ממני.
ושוב,
הגועל מציף אותי, עולה למעלה,
כזרם חם-חמוץ
רוצה לצאת החוצא,
להקיא הכל.

מביטה למעלה,
לאינסוף הכחול
שקורא לי אלייך,
אלייך-
"הושיעני"
מבקשת, צועקת, בוכה.
אך שוב,
אינך.