ירמיהו בכור חש אימה גדולה כאשר איימתי עליו שאגרש אותו מביתו.
הוא שכר את הדירה מתוך אמונה שישלם את שכרה החודשי תמיד. הוא
היה אדם חדור אמונה. מעולם גם לא פקפק בנאמנותה של אשתו ובכך
שתעמוד לצדו תמיד, גם אם יבחר לשבת בפאב, לא ללכת לעבוד ולא
להעניק לילדיו את הבטחון שהורים מעניקים לילדיהם. בלב שלם
האמין כי בעלת הבית לא תזרוק אותו מהבית גם אם לא ישלם.

כשעמדתי עם מספריים ביד, ליד השלט שירמיהו בכור תלה על אחד
העמודים בשכונה, מישהו צפר לאות הזדהות. מן הסתם חשב שתליתי שם
את השלט. לרגע חששתי שיעצור את מכוניתו אך לא. חיכיתי שהמכונית
תיעלם מעבר לסיבוב. לאחר שוידאתי שוב שאין מכונית בטווח ראיה,
חתכתי את השלט במרכזו וגזרתי עם המספריים החדים את החוטים
שהחזיקו אותו בשני צדדיו. השלט נפל ארצה ועברתי במהירות לעמוד
הבא שגם עליו היה תלוי שלט כזה.

ירמיהו בכור צילם את ילדיו הקטנים, שאמם נטשה אותם לפני זמן לא
רב, וכתב על גבי הצילום: אל תתנו להם לגרש אותנו. הוא ידע שלא
התכוונתי להרשות לו להמשיך לגור בדירתי כל עוד נותר חייב, אך
לא היה לו מהיכן לשלם את חובו.

עברתי מעמוד לעמוד והורדתי את התמונות של הילדים שאויימו
בגירוש. בתנועות מהירות גזרתי את אפם, בחדות נעצתי את להב
המספריים בלחייהם וחתכתי את זויות הפה השמוטות. ניקבתי לעומקן
את העיניים הכבויות כדי שירמיהו בכור לא יזרה חול בעיני
ובעיניהם של תושבי הכפר.

קשה לא להכנע למבט כבוי של ילדים. ילדים תמיד מנצחים. ילדים
מנצחים עוד בטרם הכריזו מלחמה. הם לא מנצחים בגלל שזורקים אותם
לרחוב, הם לא מנצחים בגלל שאמא שלהם ברחה. הם מנצחים כי הם
ילדים.

אולי ירמיהו בכור יחזור מהפאב לפני שהילדים שלו יחזרו מבית
הספר. הוא ימצא ליד הכניסה לבית את ערימות החפצים שלו. הדלת של
ביתו תהיה נעולה במנעול החדש שהתקנתי בה ואת המפתח של המנעול
הקודם הוא לא צריך להחזיר לי. עלי הציניות האנושית שפיזר על כל
עמוד ועמוד בכפר לא עובדת. אותי ילדים לא מנצחים. בעיקר כשלא
משלמים לי את מה שמגיע לי.