"יש לנו עוד מת אחד לערמה, מאתיים רק השבוע בבית החולים הזה"

"הם לא רצו לחיות פה. אני חושב שאני יכול להבין אותם."
"הזיהום, כל האוויר הזה שאי אפשר לנשום בלי מסכת גז בימינו.
פעם לא היית צריך לתדלק את בלון החמצן שלך, עכשיו יספיקו לך
עשר נשימות בחוץ בשביל לחטוף סרטן בדרכי הנשימה."
"ואני אפילו לא מדבר על הפשע... אני בעצם גם לא רוצה לדבר,
יותר אנשים מתים מידיהם של אנשים אחרים ביום מאשר מהאויר
המזוהם בשבוע."
"והעוני, מה דעתכם על העוני? יותר משמונים אחוז, כך שמעתי...
כן כן, פחות מדולר ליום, וזה עוד באירופה, איפה שהתנאים
טובים."
"הייתי אומר שאלו המחלות, בעצם. לא רק הסרטנים מהזיהום
ומהקרינה ובעצם גם מהאוכל. יש לנו עכשיו שפעת חדשה, כך שמעתי,
וסוג חדש של דלקת בדרכי השתן שאוכלת את הכליות..."
"אני באמת לא רוצה לשמוע את זה."
"מצטער... מחלה נוראית, אבל. ויש עוד..."
"מישהו יכול להאשים אותם בעצם? הם נולדים בסטריליות של בית
החולים... אני אומר לכם, הם יודעים מה קורה בחוץ. מאתיים מיתות
בעריסה ביום השני לחיים פשוט לא קורות סתם ככה."