מגדל אדום ירוק עם קומות וחדרים,
עומד ניצב לבד עם מדרגות ומשרדים.
שם לומדים קוסמים קסמים.
שם רוקחות מכשפות כשפים,
כחולים סגולים ירוקים ואדומים.

ועל ראש המגדל עומד לו נץ,
משגיח על הכל ממרומי מגדל העץ.
הוא עלול להישרף, המגדל השברירי.
כי אותו מחזיק תומם ילד קט, תמים, כפרי.

מסביב למגדל חפיר עם מים, אלף קוב.
שם שורצים התנינים לא שוכני ביוב עלוב.
להגן הם נמצאים שם רק לשמור פן יפגע,
פן ירעד ותמוטט כליל איתו האמונה.

יום אחד צעיר מגיע, לבוש סחבות וסמרטוטים.
הצעיר וזה לא פגע, הוא הינו עיוור צבעים.
מתקרב הוא למגדל ורואה כמה עלוב,
סתם מגדל מעץ בלי צבע בלי גיוון קצת כמו כרוב.

כברור וכמובן ואת זאת אנו יודעים.
המגדל אדום ירוק הוא לא סתם צריף מחוויר פנים.
אך הנער אוי הנער במקרה עיוור צבעים.
אין מבדיל הוא זה הנער ירוקים לאדומים.

כך נכנס הנער פנימה בלי מפעים ליבו אליו.
למגדל אשר קדוש הוא וצבעיו הם גדולותיו.
בלי יראת כבוד צועד הוא לא שומר ולא ירא
כך קרה פתאום לפתע כל הדר שם התפלא.

האין הדבר קדוש הוא שמגדל זה צבעוני?
האין להתפלל שמה ואותו לשים ניצחי?
אוי אבוי הבנו פתע שמגדל זה הוא סתמי.
בואו נברח כל עוד נפשנו חופשיה כמו הקיחווי.