הוא, רך ומכונס
כמו שבלול בראשית חייו,

הוא בא והלך, ושוב חזר,
הניצוץ, חיזיון, ששנינו ראינו
כל אחד בנפרד.

כמו קוטבי מגנט,
מתקרבים, במעגלי התנגדות.
רשימת תירוצים,
אלה, הפחדים.

את הרהוריו השקטים
אני שומעת כרעמים,
מאלחשת בנשיקות
תשוקה, לא מאולפת.

בשקט בשקט, כמו
מסתננים באישון לילה
פשטנו בגדים,
מגלים, נוגעים
בסקרנות.

אני יודעת,
גם הוא יודע,
ולא אומרים, לא מגדירים.
ואין גבול לרצון
להיות, רק כדי לגעת.
לדעת.

קרוב, כאן, ואלי,
מעבר לכביש
מרחק לחישה,
מדלגים על השאלות,
ונוגעים,
בפינות החשוכות.

הפכת להיות,
יקר, ללב שלי
ענוג לגוף שלי,
טעים לנשיקות
שלי,
וגעגוע לשקט,
לשקט שלי.