בלי לדבר, בכלל...
כמעט שעתיים.. בכלל לא דיברנו, אף לא מילה אחת...
אמרתי לו אומנם שהוא מלוח... הוא מלוח...
יש לי את הריח שלו עכשיו אני יכולה כמעט להרגיש את הנשיקות
הרכות שלו על הצוואר שלי... העיניים שלו - עצומות. כאילו מפחד
להביט בי, מפחד להיתפס במבט שלי.
אני - חוקרת אותו, עיניי מלטפות את גופו, את כל כולו. רוצה
לזכור הכל, לקלוט כל נקודה, לא לפספס אף פרט אחד, למקרה שתהייה
זו הפעם האחרונה...
הוא שלי. כמו חומה גדולה מקיף אותי, מגן עלי, נושם עלי, שוב...
בכבדות, אין לי רוק ...
הריח שלו... הוא נושך לי את האצבע... ועוד פעם , מלקק אותה,
אני שורטת בעדינות את גבו, מרגישה אותו, עלי, איתי, שלי, כל כך
שלי!!!
אני יכולה לעשות בו מה שארצה... המוזיקה מכתיבה לנו את הקצב,
אך אחרי זמן מה נפסקת.
עכשיו הכל בידיים שלנו, אנחנו חופשיים.
זה לא חופש מפחיד או מלחיץ, זה חופש... חופשי, עדין אך קולע.
עכשיו מלטפת את עצמי, את ידי, את בטני, את גבי... הריח שלו בכל
מקום, המגע שלו.
הידיים שלנו מחזיקת סוף סוף כל כך חזק אחת את השנייה שאנחנו
כמעט וגוף אחד.
הנשיקה הראשונה, אני. כל כך קשה לקרב את השפתיים. מקרבת,
מפחדת, באמת ובתמים מפחדת. נסוגה לאחור... זה יכול להרוס הכל
או להפריח הכל.
נשיקה ועוד אחת ועוד אחת.
לא דיברנו בכלל, לא דיברנו... הוא נראה עייף, הלכתי.
אף פעם לא יודעת מתי ללכת, אף פעם לא רוצה ללכת.
אבל אני יודעת... תמיד יודעת, הוא שומר עלי ואיתו אני מוגנת גם
בלי לדבר, בכלל...