אני יושב בחדר בחושך, ומנורת האשוויץ שלי מטילה צללים על הקיר,
שנראים לי כמו תיאטרון בובות אפל בעיר ישנה.

היתושים חגים סביב המנורה ומנסים להתגבר על הדחף שלהם לצלול
לתוך המוות הזוהר שהיא מציעה.

הם לא יכולים.

אם היינו כולנו יכולים להתגבר על הדחפים הקדמוניים שלנו, לא
היה גן העדן היהודי מקבל 6 מיליון איש בחמש שנים. יכול להיות
שכמה אנשים גם הלכו לגיהינום. ואם לסבתא היו גלגלים, היא הייתה
נהגת שודים.
אבל לסבתא שלי יש רק הליכון. ול 6 מיליון איש אין אפילו קבר
שנושא את שמם..