|
מבחינים שפעם הייתי שייכת למישהו
כמו כלב בלי רצועה מסתובבת
מחפשת
קצת נחמה
קצת חיבה
מרגישים במבט שלי משהו חסר
כמו לב שנעלם
לב שנגנב
במרמה
באכזבה
בפנים הבושה מעצמי גוברת
כמעט יותר מהכאב
הבילבול
מערבב את הכל
למיץ חמוץ מהלב
רואים על שפתיי שהן כה רוצות
כה חסרות
וזה רק מרתיע
ומפריע
להיעלם
ואתה?
כמו זר למולי
לא חש כלפיי כלום
ואף מותיר אותי
מיותרת |
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.