הסכין שגוני הביאה מדרום אמריקה הייתה תקועה לי בלב, עיני
נושאות מעלה, מביטות בך, שוב אתה מופיע מולי מאיים, חזק, גדול
יותר ממני. מכל חור בגופי נטף דם. זה קרה עשינו את זה פעם
ראשונה, אני בטח כבר בהריון ואתה? אתה אנסת מישהי פעם ראשונה,
רוצח. אתה מנגב את פני מהנוזל האדום, מלביש אותי חזרה, מוציא
לי את הסכין מהלב, נזהר, מסיים לסדר אותי כחפץ ומחזיר את הסכין
למקומה, זה כבר לא כואב להיפך היא סגרה את החור, עזרה לו, הדם
כבר הספיק להיקרש, זה היה מהר מידי, אני חושבת, אבל מה אני כבר
יודעת על גוף האדם חוץ מזה שאתה צריך לדחוף את הזין שלך עמוק
עמוק בתוכי כדי שנמשיך להתרבות. אתה משכיב אותי על הספה, עוצם
את עיני עם ידך הגאולות בדם כדי שאנוח, "כואב לי, תעזור לי"
אתה הולך כאילו לא שמעת דבר, ממשיך בשלך...
אני פוקחת את עיני רוצה לראות את העולם בפעם האחרונה, הרגשתי
את הסוף הגיע הזמן, שיבוא כבר חיכיתי לו יותר מדי זמן, עיני
שוב מביטות מעלה, כמו תמיד רוצה להגיע לשם גבוה, רחוק יותר
מהחרא הזה שנולדתי בשבילו. אני מחכה לאלוהים, הרבה זמן אני
בתור, לא בראש שלי גן עדן, אני רוצה קצת הפסקה מלחיות. תורי,
אני נכנסת' עייפה, היה לי לילה קשה ואולי יש לי איזה עובר
בן-זונה בבטן- כן הוא בועט או שסתם כואב לי, כמו תמיד, מחפשת
את הרוע בהכי טוב שאפשר. אני ניגשת עכשיו אליך, אלוהים, אתה
מסתכל עליי, מחייך, "נמאס לך לחיות". הוא ישר ידע מה עובר לי
בראש, נו אלוהים ככה הוא... הוא שולף את הסכין הדרום אמריקנית
מהלב, והדם חוזר, ממלא את גופי, אלוהים הרג אותי עכשיו, לתמיד.
לא הספקתי להגיד לו שרציתי רק הפסקה ואחרי זה ללדת את העובר.
בן-זונה.
גם זה וותיק...
2003 רבותי... |