אחרי שבוריס חזר מתאילנד ודפק שם את הראש עברנו לגור ביחד.
לכבוד הדירה החדשה מאיה קנתה לנו דג זהב. קראנו לו שחורי, על
שם החתול של בוריס, שמת בגלל שבוריס שכח אותו בדירה בזמן שדפק
את הראש.
עשינו מסיבה טובה. באמת, היה בן זונה. רץ שם חומר טוב שבוריס
הצליח להבריח בתחתונים. רצו שם סיפורים מטורפים על זה שאלוהים
הוא דג זהב. בוריס תמיד אמר לי שהוא רוצה להיות אלוהים.
כל המסיבה היתה בגוון שחור, אנשים לא ראו אחד את השני, הם חיו
את עצמם, את עצמם ואת שחורי. הכל היה שחור ורק שחורי זהר שם
כאילו... כאילו אלוהים הוא באמת דג זהב.
ביום למחרת בוריס סיפר לי שאמרו לו שאחרי ששחורי ימות גם הוא
ימות, ואז בוריס יהפוך להיות דג זהב, בוריס יהיה אלוהים. ידעתי
שבוריס דפוק בראש, אבל אהבתי אותו, אז חשבתי שזה יעבור והכל
יחזור לפעם, פשוט לקחתי את הזמן.
פעם בשבוע בימי שבת בוריס נותן לשחורי פטריות הזיה, במקום אצות
לדגי נוי. שחורי אף פעם לא מת מזה, להפך הוא גדל... הוא כבר
התמכר. בוריס נסע לדפוק את הראש לשישי שבת, הוא לא היה שם לתת
לשחורי פטריה ואני בטח שלא. אני רוצה שהוא יגמל!
ביום ראשון ה-8.5.1990 חזרתי מהעבודה, היה לי הרבה עסקים לסגור
ככה שלמחרת יש חופש  ולי יש מזומן ביד. אז היה לי חשק לדפוק
ת'ראש. חזרתי הביתה, לדירה שלנו.
הכל היה שחור ושחורי לא זהר יותר, שחורי צף על המים. עליתי מהר
למעלה, לראות מה עם בוריס. בוריס היה בתוך גיגית מלאה במים עד
גדותיה, בוריס זהר מתמיד, כאילו... כאילו בוריס אלוהים עכשיו.




בעקרון, כתבתי את הסיפור הזה לפני כמה שנים. גדלנו מאז, אבל
בכל זאת...