[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אחרי שבוריס חזר מתאילנד ודפק שם את הראש עברנו לגור ביחד.
לכבוד הדירה החדשה מאיה קנתה לנו דג זהב. קראנו לו שחורי, על
שם החתול של בוריס, שמת בגלל שבוריס שכח אותו בדירה בזמן שדפק
את הראש.
עשינו מסיבה טובה. באמת, היה בן זונה. רץ שם חומר טוב שבוריס
הצליח להבריח בתחתונים. רצו שם סיפורים מטורפים על זה שאלוהים
הוא דג זהב. בוריס תמיד אמר לי שהוא רוצה להיות אלוהים.
כל המסיבה היתה בגוון שחור, אנשים לא ראו אחד את השני, הם חיו
את עצמם, את עצמם ואת שחורי. הכל היה שחור ורק שחורי זהר שם
כאילו... כאילו אלוהים הוא באמת דג זהב.
ביום למחרת בוריס סיפר לי שאמרו לו שאחרי ששחורי ימות גם הוא
ימות, ואז בוריס יהפוך להיות דג זהב, בוריס יהיה אלוהים. ידעתי
שבוריס דפוק בראש, אבל אהבתי אותו, אז חשבתי שזה יעבור והכל
יחזור לפעם, פשוט לקחתי את הזמן.
פעם בשבוע בימי שבת בוריס נותן לשחורי פטריות הזיה, במקום אצות
לדגי נוי. שחורי אף פעם לא מת מזה, להפך הוא גדל... הוא כבר
התמכר. בוריס נסע לדפוק את הראש לשישי שבת, הוא לא היה שם לתת
לשחורי פטריה ואני בטח שלא. אני רוצה שהוא יגמל!
ביום ראשון ה-8.5.1990 חזרתי מהעבודה, היה לי הרבה עסקים לסגור
ככה שלמחרת יש חופש  ולי יש מזומן ביד. אז היה לי חשק לדפוק
ת'ראש. חזרתי הביתה, לדירה שלנו.
הכל היה שחור ושחורי לא זהר יותר, שחורי צף על המים. עליתי מהר
למעלה, לראות מה עם בוריס. בוריס היה בתוך גיגית מלאה במים עד
גדותיה, בוריס זהר מתמיד, כאילו... כאילו בוריס אלוהים עכשיו.




בעקרון, כתבתי את הסיפור הזה לפני כמה שנים. גדלנו מאז, אבל
בכל זאת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה לא נכון
שהתאבדתי בגלל
חשבון הגז.



אווה זרקה אותי,
הבירה היא לא מה
שהייתה פעם,
ובינינו - גם
היהודים.

אז למה להמשיך
לחיות?




אדולף


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/6/06 8:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלייג'ה קוקונאט

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה