ובקצה המנהרה, חשבתי שראיתי אור
תחושת החיים - התחילה אליי לחזור
התמתחתי, נפתחתי, חייכתי והושטתי קדימה יד
אבל כמו תמיד, האור כבה וגיליתי את עצמי (שוב) לבד.
העיניים עדיין מסונורות ואני בחושך ממשיך ללכת
כל המערכות שלי כשלו, כמו עלים בשלכת.

הרי אמרתי מראש, שבמנהרה הזו אין אור
כמו שאני הולך בה רק קדימה - ולא לאחור
אין בה תשתית לחשמל, גם לא פתחי איורור
אין גם ממנה מילוט, זה גליל צר ארוך וסגור
כנראה שחיי נידונו להיכלא בתוך אותו גליל מאורך
את האור שבחוץ - אראה רק בדמיוני המפותח.