אם כל 20 תפוחי אדמה שוקלים קילו, אז היא כנראה שוקלת 2000
תפוחי אדמה. אבל אף פעם לא הייתי טובה מדי במתמטיקה.
ומעולם לא הטריד אותי כמה היא שוקלת.
מעיק עליי רק שהיא בוכה.

והיא שוב מתקשרת, בוכה, ממלמלת בדמעות.
יש לה תסביך עמוק עם המשקל שלה, היא מסבירה לעצמה שזו בעיה
חברתית קשה, ושברגע שאנשים יפסיקו להעריץ אנורקטיות היא תהיה
מוערכת הרבה יותר וגם תמצא אהבה.

יש בזה משהו.
אשליה בעיקר, שום דבר לא הולך להשתנות.

היא לא באמת חושבת ככה.
אם היא הייתה מקשיבה לעצמה, היא הייתה רוקדת, כמו פעם.
אם היא הייתה מאמינה לעצמה, היא לא הייתה עטופה בניילון נצמד
בכל פעם שהיא אוכלת.

בשבוע שעבר ישבנו יחד לשיחה, שיחת פריכיות אנחנו קוראות לזה,
יושבות ומכרסמות פריכיות,
היא ציירה סקיצה של הגוף שלה ושל מרכזי השומן
הסבירה על ניתוח שהיא הולכת לעשות בכדי להוריד את כל העודף,
ולא וויתרה על הסבר ברור:
" אני לא עושה את זה בשביל החברה שבה אנחנו חיים! אני עושה את
זה כי זה לא בריא להיות במשקל עודף! שיהיה ברור, כן?"

חלילה שלא נחשוב שהיא ויתרה על העקרונות שלה.
היא מאמינה שאנשים שמנים הם תמיד בעלי עומק, אוטומטית עמוקים
יותר.

והיא שוב מתקשרת, בוכה, ממלמלת, היא כולה בדמעות,
הפעם היא חתכה את עצמה,
כרתה לעצמה חלקים מהגוף, דיממה כולה והמשיכה,
כל כך הרבה זעם, זעם שהיא לא מדברת עליו.

עכשיו היא תפרה לעצמה את הלחיים, שלא תפסיק לחייך.
זו בעיה חברתית היא אומרת, אנשים לא מחייכים מספיק.