לפני כמה ימים עברתי איזושהי חוויה.
חוויה שהציפה אצלי איזו פגיעה.

התחלתי להרגיש חרא. זה לא נעלם, זה חלק מהעבר שלי עכשיו.
מרגישה חלולה . אני ריקה בפנים כאילו משהו חסר. לאן נעלמו
כל השנים? איך יכולתי בכלל לשכוח? אני הייתי צריכה לצעוק,
אני רוצה לצרוח עם כל הכוח אבל אני לא יכולה... נעלם לי
הקול היפה, אין לי קול יותר, רק דמעות...
משהו נדפק בי סופית אני לא יכולה לעשות כלום... אני שונאת את
עצמי! צריך לשתול אותי באדמה... אני ורק אני אשמה! אני שונאת
את עצמי! אני לא יודעת עוד מה לעשות.
לא מגיע לי כלום מגיע לי לסבול! מגיע לי ליפול. רוצה שקט
מהכל.
לא יכולה להרגיש... לא רוצה להמשיך להתמודד... נמאס מהלילות
הקרים והבודדים.
החלטתי שאסור לי דברים, אסור לי ליהנות, אסור שיקרו דברים
טובים. אסור שאני אצליח, אסור שמישהו יאהב אותי.
עמדתי בפינה בשקט בין דלתות הארון כדי שלא יראו אותי דרך
הקירות, שלא יראו את תוכני... רציתי לעזור לעצמי! אני לא
יכולה... שמישהו יהרוג אותי יגאל אותי מהייסורים בבקשה...

סליחה...