ומה בראש של אבן? "איזה ערב מחורבן, שוב עלה לי החום ואני
קודחת.
למרות שלא ממולץ לבכות כשעולה החום אני בוכה, מאבדת נוזלים
יקרים בקצב מסחרר.
אני לא רוצה לבכות בגללך, סיפרו לי שאתה לא שווה את זה.
סיפרו לי גם שאתה בנאדם אומלל, ובודד ואני הנקודת אור היחידה
שלך, אז איך תגיד לי? איך כבר חודש ימים אתה חי בחושך מוחלט?
אני לא חסרה?

כל לילה, מתחת לשמיכת הפוך הקרה אני שוכבת וחושבת עלייך, על מה
אתה עושה עכשיו.
אתה נרדם? אתה חולם? אתה בוכה אולי?
אם יכולתי לדעת מה קורה איתך לא הייתי כל-כך אובססיבית, לא
הייתי בוכה, לא היה עולה לי החום.
מנגבת את הדמעות המלוחות מלחיי הרותחות ומקנחת את האף. 39.5
בספרות דיגיטליות נגלה לעיניי השורפות כשאני מביטה על המד חום.
והראש, אוי הראש!
איפה היד הקרה שלך שתדגדג אותי?
אני מביטה בתקרת החדר הגבוה כאילו ששם אני אמצא את התשובה.
אני יודעת, פשוט יודעת שכאשר החום ירד והדמעות תפסיקנה לזלוג
אני ארגיש מנצחת. אני רוצה להרגיש מנצחת?
וכשאסתכל עליך עובר ליידי אפילו לחלוחית לא תמצא בעיניי. אפילו
לחלוחית אחת קטנה ועלובה.
כי כאשר אפסיק לבכות אהפוך לאבן.
רגשות לא יחדרו אלי רגשות לא יפרצו ממני, לא כלפיך ולא כלפי אף
אחד.
אהיה מאושרת. מאושרת בראש, לא בלב. כי הלב... אוי הלב! הלב הוא
אבן.
פשוט אבן."