יש סוג מסוים של אנשים שמערערים לך את הביטחון באופן קבוע, בלי
לשאול, בלי בכלל להכיר אותך. זה נורא מעצבן. קבצנים לדוגמא.
קבצנים תמיד יגרמו לך להרגיש קמצן. לא משנה איזה בנאדם אתה,
ואיך אתה מפזר את הכסף שלך. אתה יכול להיות פאקינג רוטשילד,
אחרי שבדיוק הקמת את בית התמחוי המיליון שלך, אפילו אם דקה
קודם תרמת לקבצן על יד הפיצוציה ביואיק יד שניה, אתה תמיד, אבל
תמיד, תרגיש קצת קמצן. ההרגשה יכולה להסתכם בצביטה קטנה בלב,
אבל איפשהו בתוכך תרגיש לא נעים בעודך חולף לכאורה אדיש על
פניו של העלוב, כאילו תחינותיו כלל לא הגיעו לאוזניך. זוהי
הסיבה שקבצנים לא יעלמו לעולם. כי לא משנה כמה העולם יגדל עור
פיל, ולא משנה כמה קבצנים ישוטטו ברחובות, תמיד יבוא האזרח
שהפרצוף המסכן ידקור אותו בדיוק במקום ובזמן הנכונים, והוא
יפתח את כיסו ויפריש מעשר. הרי לא משנה כמה כסף יש לך, על יד
הבחור עם הריח של השירותים הכימיים ששוכב על הרצפה, כנראה
שהמצב שלך יותר מסביר. גם אתה וגם דוגמן ההרואין-שיק בלי השיק
יודעים את זה.
גם פנקיסטים אני שונא. וזה לא שיש לי משהו נגד אנרכיזם או הסקס
פיסטולז. להפך, אני חושב שזה די נחמד כל הניהיליזם הזה. להגיד
שהכל חרא ולשתות וודקה, לזיין פנקיסטיות ולהסתובב בכיכר
דיזינגוף דווקא נשמע לי אחלה סידור. אבל גם הם, כמו הקבצנים,
יגרמו לך תמיד לפקפק בעצמך. הקבצנים גורמים לך לחוש קמצן,
והפנקיסטים תמיד, בכל מצב, תמיד יגרמו לך להרגיש לא מגניב. לא
משנה מה אתה לובש באותו רגע, לא משנה כמה אתה נון-קונפורמיסט,
תמיד בהשוואה לאיזה ילד עם מעיל עור, תספורת מוהיקן ומלא
פירסינג, תמיד תראה פחות מגניב. אתה תביט בעצמך, בחולצה
המסחרית שאתה לובש, במכנס המעוצב, בנעליים הממותגות ותרגיש כמו
תוצר עלוב של פס יצור. אלא כמובן אם אתה איזה אדיוט ששוחה כל
כך חזק במיינסטרים שבטח תחשוב שהם סתם דפוקים. ולא יעזור כמה
תנסה לשכנע את עצמך שגם להם יש אופנה, וגם הם מתלבשים אותו
דבר, וגם הם מחוייבים למותגים - נראה אותך שובר על השיער שבע
ביצים, מרוקן בקבוק תרסיס, צובע בסגול ועוד מסתובב עם זה
ברחובות. אני שונא פנקיסטים. די, לא יפה לשנוא.