בדמעות גרוני בי נשבעתי
אקום ממרבצי
אלחם ברעות חולות
אלחם בליבי
במוחי
בנפשי
בדמעות גרוני בי נשבעתי
גם אם שכחתי כבר
אם קברתי מאז את בתך
כה מוקדם כה לא רצוי
כה אומלל לדורות הבאים
בי נשבעתי
סבא
לא שכחתי
לא אשכח
את מורשת עיניך הזוהרות
בגוף כה צנום וסדוק
ידיים חמות עטופות סיד וצבע
ואופניים בנויות לתפארת
גלגל גדול, גלגל קטן
כידון מבריק, בכול צבעי הקשת
על עץ הגויאבה
לא אשכח סבא
איש יקר ושמח
מאיפה באה השמחה
האור הקודח בעיניים
מהגיהנום ההוא -
לשמש ודשא של קריית חיים
הדמעות הצרובות על תשתית ליבי
"סבא - זה יורד המספר במים ?"
"סבא - כשעשו זה לא כאב ?"
בכית, צחקת, ואמרת לי
לא אינגלה זה לא כאב
את הכאבים שלך סירבת לספר
לי היית המעריץ הכי גדול
הכי מבין
הכי אוהב
עץ גויאבה
ועץ לימון
בתוך ערוגה עגולה מקסימה
תינוקת עגולה בעגלת בובה
וסבא מאושר מלמדה תחושות ראשונות
מים
פה
דשא
אלחם ברעות חולות
אקום ממרבצי
אלחם בליבי שישאר תמיד פתוח וחם
אלחם במוחי שייצר יותר שמחה
נשבעתי
בדמעות גרוני
הבטחתי לך
ביקשת -
שלא משנה מה
אהיה מאושרת, אהיה מאושרת
איש שלד על מזרון ספוג כחול
שלא יכאב בעצמות
מתגלגל מצחוק מילדיו
שרבים במטבח על הירושה
ואוחז בידי
מבטיחה
אלחם
אלחם
בנפשי.
|
