|
טיפות טיפות מטפטפות קרות
בין שורות של בניינים מרטיבות את הפנים
מהחלון דולק לו אור ניאון
הרחובות כבר ריקים אין שום אנשים
ואת פורסת כנפיים
ואת עפה כמו מלאך
ואת עוצמת עיניים
ואת מעדיפה להיות לבד
יש צל של ספק
גפרור שדולק ומצית את הדמיון שלך
יש לי אהבה והיא כה גדולה
הוא רק רוצה לעטוף אותך
מתרחקת במהירות האור
לא מסתכלת לאחור, אין למה לחזור
מעדיפה סתם להפליג הרחק
למקומות אחרים שאין שם אנשים
ואת פורסת כנפיים
ואת עפה כמו מלאך
ואת עוצמת עיניים
ואת מעדיפה להיות לבד |
|
|
ניטשה כתב פעם:
"ספרים כתובים
גרמנית, מה רב
העינוי הצפוי
מהם למי שנחן
באוזן שלישית!"
אני לא מבין מה
עשו ממנו גאון.
אחד, משחזר רגעי
גדולה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.