כשהתעוררתי הרגשתי עירפול נוראי. האור בבית היה עמום. קמתי
מהמיטה, נתקלתי בנעל שלי וכמעט נפלתי. לא זכרתי מתי הלכתי
לישון, אבל היתה לי הרגשה שישנתי הרבה. הרגשתי כמו אחרי
הנגאובר בלי לשתות הרבה אלכוהול. מחשבות מהחלומות התערבבו
בהתחלה עם תחושות של מציאות. חשבתי שיש פורץ בבית ומיהרתי בשקט
בלי לעשות רעש לקחת את אלת הבייסבול. הייתי מוכן לחבוט בכל דבר
זז שנקרא בדרכי. הדלת במטבח זזה והרגשתי שאני סוגר על הנבל.
חיכיתי לו מחוץ למטבח מוכן ומזומן לחבוט בו כהוגן. משום מה הוא
התעכב שם ונשמע לפי רעשי הטיגון שהוא נתקף בפרץ בלתי נשלט של
רעב במהלך השוד. לא היה ברור לי אם ליוו אותו בטחון יתר או סתם
טפשות. לא חיכיתי והסתערתי לתוך המטבח ופספסתי אותו רק
במילימטרים. זה היה אדי. אדי היה חבר שלי שנשאר אצלי לישון
בינתיים אחרי שחזר מהודו.
אתה ממש משוגע. חשבתי שאתה גנב. מי בכלל ירצה לפרוץ לדירה
שלך?? אין לך כאן כלום. אפילו קפה שחור אין לך. הדבר היחיד בעל
משמעות שיש לך זה כל הדיסקים שלך. אתה צריך לקחת דברים קצת
יותר בשאנטי. ניראה לי שגם אתה אוגר בתוכך אנרגיות שליליות
כלפי הסביבה. אל תדבר שטויות, פשוט חלמתי שיש לי פורץ בבית,
וחשבתי שאתה זה הוא. ראיתי שהוא מביט בי במן מבט תמוה. לא היה
אכפת לי. חוץ מזה הכניסה שלו לדירה שלי שינתה לי קצת את תפיסת
המרחב-זמן. טוב, בוא שב קצת, תירגע. הכנתי לנו קפה שחור אסלי
עם הל. גמעתי את התמהיל שהרוקח האינדיאני הזה הכין לי בשלוקים
קצרים ואיטיים. פתאום דברים התבהרו לי יותר וראיתי צלול...
ראיתי רחוק. לפעמים אני חושב שיש מזימה בינלאומית עם הקפה הזה.
כולם שותים מזה תמיד. אני חושב לפעמים שיש בזה רכיבים שנועדו
לשלוט בנו. טוב בעצם אני לא חושב ככה, אבל סתם היה נחמד לתאר
תיאוריה מופרכת. אז גם נזכרתי שקבעתי עם ויידר ב-12 בלילה.
הסתכלתי על האורלוגין שבעלת הדירה הזקנה שלי השאירה בסלון
וראיתי שבעוד 10 דקות המחוגים מתאחדים ב-12. שמתי על עצמי משהו
מהר ואמרתי לאדי שאני חייב לזוז. הוא קיטר משהו לגבי זה
שהבטחתי לו שאני אבוא איתו למדיטציה. אמרתי לו שאולי יותר
מאוחר אקפוץ לשם.
תפסתי ריצה מהירה, ניראה שאולי אפילו עפתי כמו סופרמן. טסתי
בריינס. מעל בן גוריון פשוט דילגתי. על סוקולוב ריחפתי. דמויות
ברחובות היו מטושטשות מהמאוץ שלי. ארלוזרוב, אמסטרדם ונעצרתי
בבזל אל מול בחורה שחומה עם ציצים גדולים. השתדלתי לא לנעול
מבט לתוך בית החזה שלה. לא הצלחתי. ראיתי מאות פרחים יוצאים
ממנה ומכסים את כל הרחוב בשלל גוונים יפהפיים, ואז יצאתי מזה
ונכנסתי לתוך בית הקפה. חצוצרה ענקית התנגנה ברקע. זיהיתי את
הצליל. זה היה מיילס דייויס ב- flamenco sketches.
ראיתי איש שניראה לי מוכר יושב שם לבד עם משקפי שמש שחורים
ועישן פרלמנט. התיישבתי לידו. האיש הסיט קלות את משקפי השמש
ולאחר מכן החזיר אותם אל מקומם. הוא היה מאד דומה לבעלים של
העיתון. יונתן, אני צריך שתכתוב לי כתבה בעיתון. היי, הרבה
אנשים היו רוצים כתבות בעיתון. אני לא יכול לכתוב כתבות על כל
אחד עם כל הכבוד שיש לי לאדוני. בלי שטויות, אתה כותב לי את
הכתבה הזו זה עניין סגור. תשמע אתה תוציא כאן את הסקופ של
החיים שלך.אתה בכלל צריך להודות לי. אני בחרתי אותך בגלל שאתה
מוכשר ולך אנשים יאמינו. על מה בכלל אתה רוצה שאני אכתוב? על
הרצל. אומרים שהוא בזמן האחרון מסתובב באיזור. זה רע מאד
לעסקים שלי. אתה תחשוף את המזוקן הזה. אנחנו נספק לך את החומר
המפליל נגדו. זה עניין של ימים עד שהוא מופלל. אני מעולם לא
כתבתי כתבה על אנשים מושחתים. אני גם לא חושב שאני אהיה טוב
בזה, ניסיתי למלט את עצמי מהכתבה המבאסת הזו על האיש המזוקן.
אני בטוח שאתה תתגבר על המכשולים. טוב אני חייב לזוז ואתה תשתה
את הקפה שלך. האיש נעלם כהרף עין כאילו בלעה אותו האדמה. שתיתי
את הקפה, הרגשתי שדברים זזים והלכתי לאכול גלידה.