ממתי כן אומר לא,
ממתי השלווה היא רק חלום נוגה?
ממתי הסיוט הוא סדר היום,
והשגרה מצטרפת אל השלווה בחלום?
ממתי הכאב הוא לא עניין גדול,
וכולם חוו אותו כבר מזמן?
ממתי כולם להוטים לעזור,
אבל מסוגלים רק לבקש עזרה בעצמם?
ממתי לפתוח את כף היד
ולעזור למישהו לקום זו גבורה,
כי לעזור נהיה דבר כל-כך קשה
בגלל הכאב שמנקר גם בך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.