ארבל הכרמלי / בסוטול |
בואי ונתמסטל ואת הזמן נערפל
באגדת פריחות של לילה מרחף
כזר צף עלי-נעימות בעצמנו נהרהר
וניחוח הקטורת - אד מן הלבבות ירומם.
בדומיה נישא תפילה לקירוב אהבה
למען לב החפץ לקרון בחמודות הילה
ניסחף ממגע רוטט, נשמה אל נשמה
כשהסוטול חוגג סביבנו בשלווה.
זרועות חושיי ילחשו שמך
בלילה כזה שאני רק עימך -
צוחק ואוהב עד לב שמיים
בין מפגש למפגש של שפתיים.
נפרוץ בניצני חדווה אל חלומות בשומים
על פרחים, פרחי גננו, שיהיו אחרת פורחים.
28/04/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|