כשכל הרחובות יבשים
והרחוב שלך עוד רטוב מהגשם
וכל הפרחים אפורים
ואין לך תחושה מחיוך של ילד
כשכולם בסוף מבינים
ורק לך נותרים סימני שאלה
את יודעת שאת אם שכולה?


כשכולם מספרים סיפורים
שאצלך נשמעים חדשים בכל פעם
עם כל הפרטים הטפלים
ולאוכל אין תחושה של טעם
כשאצלך נחמץ הלב
ולכולם יש תחושת הקלה
את יודעת שאת אם שכולה?


כשכולם הולכים בסוף הערב
ואת בליל לא עוצמת עין
את נפרדת מכולם והדלת ננעלת
והשקט הזה שמצלצל באוזניים
כשאת עם עצמך נאכלת
כל לילה חרישית ממלמלת תפילה
את יודעת שאת אם שכולה


ואיך תרגישי הם לא יודעים
שהיום עומדים ומחר זיקוקים