אבנים מתות הפזורות על הכביש...
האבנים שפזורות על הכביש השחור ומסביב הכל אדום, רציתי ליצור סמליות לאבנים,
סמל לחוסר באהבה,לחוסר תשומת לב ולחוסר חיבה... על התחברות לתכונת הדומם
שבאדם, לצייר בני אדם כאבנים כחסרי רגש...
האבנים פזורות על הכביש, באמצע הכביש, רציתי ליצור סמליות של דרך, חופש מסוים
אבל יצרתי בעצם ניגוד, האבנים בעצם מחוץ למחנה האשמדה, הן מחוץ לגדרות, מחוץ
לזוועות, אבל עדיין מתות, כי מה נשאר רק? הזיכרון הכואב, ואין שום דרך להעלים
את השיכרון הזה, את הזוועות... בגלל זה בני אדם ציירתי אותן כאבנים מתים,
אבנים שנשארו באמצע הדרך, אין דרך אין המשכיות, כאילו שהחיים נעצרו...
הגדר כמשהו מפחיד, ורצוי שכך יהיה, מין אנרגייה גדולה לגדר...
צבע אדום הוא צבע לדעתי מאוד חזק ומסמל הרבה, לפעמים הרבה מוות, לפעמים אהבה,
אבל אני רציתי ליצור כוח, אנרגייה, התעוררות של רגש גדולה...
אני לא מנסה ליצור איזשהו משפט מוחץ, או דיעה, אני רוצה ליצור סיפור...
אנשים שיצאו, עזבו את השואה עדיין חיים מחוץ לגדר, בתור אבנים, חסרי רגש
כאנשים דוממים... מה שהשואה עשתה לאנשים, היא לקחה מהם את הדבר הכי חשוב
בעולם, את הרגש, את האהבה לסביבה, והפכה אותם לאבנים מתות שאינן יודעות מה היא
הדרך, אם בכלל יש דרך...