בראשית הקיץ לבלבנו, גם אז היה זמן מלחמה,
להיות זוג דובדבנים תלויים על עץ.
גורלנו, שנחרץ לפני שידענו
שסופו של העץ- ניטע בשטח אויב- להתפוצץ.
כשגילינו, הפכנו להיות עוד
ראשים כבדים עם
לבבות קשים.
לקדקודי ראשינו זלזל אחד משותף,
וכך הבנו את מנת חיינו: זמן קצר ומיותר על ענף.
יחד היבטנו זו בזה, בשמש שאת מנתנו האירה,
ופרצנו- בודדים, חשבנו- בדמעות מרירות, מתוקות כדם.
לא בודדים בסבל, גילינו.
דמעות דובדבן ניתזות מכל גוף חי,
מעוף השמים ועד רמש, מבהמה ועד אדם.
(יום ראשון, השלישי ביוני, 2001) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.