|
מסכות שנפלו מפניי ללא הרף
מסכות שעטית אתה בעבר
התחברו בחוטים לקיר רך מאבן
התחברה שמימיותך לגוף קט וזר
שובלים של אובדן נתפרו לבד צמר
כיסיתי עצמי בשכבות של מילים
כך נעמדו לראשונה שתי רגליי מול רגליך
כך נעמדתי לראשונה אני מול עצמי
מבטים נדלקו כמו מאפר אל אש
שתיקות דיברו את אלפיי מילותיי
זרועותייך היו כמו כבלים מתפתלים
הם תפסו וברוך איחו את ידיי
כך אתן את חיי לכל זר אהיה עבד
אמסמר את גופי ללוחות שתבנה
אכרע על ברכיי לאות יופי וסבל
לראשונה בחיי תבקע גלימתי |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.