הכי אני אוהבת את העולם שנמצא מתחת.
רוב הזמן עובר לו מבלי שאני בכלל זוכרת שהוא קיים, והימים
חולפים בשיגעון מסחרר של רצינות תהומית, והכל כל כך חשוב
ואמיתי.
אבל אז, ברגע של היסח הדעת, הוא נחשף בפניי במלוא הדרו, ואני
מחרישה לדקה או שתיים ומתפארת מעוצמתו שלא תתואר.
ואז שוב נופלת, ואני בחזרה בקנזס, וזה קצת עצוב אבל גם ככה כבר
שכחתי את כל מה שקרה רק לפני דקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.