גונן בשיא / הייתי באושוויץ |
בכיתי באושוויץ, אבל לא בגלל אושוויץ.
בכיתי בגלל שראיתי ילד קטן עומד ליד המקום שבו הוא ראה את אמא
שלו בפעם האחרונה, ובוכה.
בכיתי בגלל שהילד הזה הוא כבר בן למעלה משישים.
בכיתי בגלל שהאדם הזה לא יודע איפה אחותו כבר שישים שנה.
בכיתי כי ידעתי שאם אני הייתי מאבד את אמא שלי בגיל 4 הייתי
בוכה יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|