[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יכולתי לעזוב הכל ולנסוע, אך לא עשיתי זאת.
נכנסתי למשרד, התיישבתי על הכסא ובהיתי במסך המחשב.

"ג'ק יש פה בחוץ אדם שמחכה לך, הוא טוען שיש לך כמה חובות
אליו". אמרה לי מאיה בטון לחוץ.
"תכניסי אותו, מאיה" עניתי למזכירה.
הוא נכנס עם מבט זועם בעיניים, מבט שהכרתי יותר מידי טוב
לצערי.
"אז ג'ק, אני מבין שהגענו לזמנים קשים. חובות מתחילים לצוץ."
אמר הבחור בחליפה השחורה של ורסאצ'ה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו.
"אני רוצה לעזור לך."אמר הבחור.
"אל תשחק אותה איכפתי, אני אביא לך את הכסף שלך. מחר הוא
אצלך." עניתי לו ומזגתי לעצמי משקה לכוס הזכוכית.
"מחר כנראה יהיה מאוחר מידי. איך תשיג כל כך הרבה כסף למחר?
אני רוצה את הכל היום ג'ק, או שתצטרך להיפרד מכמה איברים." אמר
ושם את משקפי השמש שלו על העיניים. "שיהיה לך בוקר נעים, הכסף
אצלי עד 12 בלילה." ויצא.

השעה הייתה 8 בבוקר, זה השאיר לי 14 שעות ופה התחיל לו המירוץ
נגד הזמן.


7 שיחות שלא נענו, נדמה היה כאילו חלפו להן 3 שעות שלמות
כשבעצם עברה לה רק חצי שעה.
7 שיחות מ2 גובי חובות שונים כביכול, כולם מציבים לי אולטימטום
אחד: להחזיר את הכסף עד הערב או שאצטרך להיפרד מאיברי גוף
אהובים, בני משפחה ואפילו מהנפש שלי.

איך אפשר להיפרד מהנפש שלי אתם שואלים? אז אני אענה לכם בדיוק
איך: כשאתה נכנס לחברת היי-טק משגשגת אתה נדרש לעשות כמיטב
יכולתך, כלומר להקדיש את חייך לדבר. אתה לא מצליח לעשות זאת?
אתה מועד? גונב כסף מהקופה? פה נכנסת הבעייה, פה אתה מתחיל
לאבד נשמות, אתה נכנס לבלאגן מטורף. חברת היי-טק שלך מחליטה
להקריב אותך למענה, לשלוח אותך לרגל בחברה אוייבת בעזרת איומים
מגוונים על חייך ועל חיי בני משפחתך. ואם עולים עלייך בחברה
השנייה, אוי, זה כבר סיפור אחר לגמריי.

הבעייה הגדולה שלי לא הייתה לאבד עוד נשמה, אחת כבר איבדת מזמן
לפני 3 שנים כשנכנסתי לחברה הזו, כאשר נכנסתי לרגל לטובת החברה
המקורית שלי.
כעת החברה שאליה נשלחתי בכדי לרגל לטובת החברה המקורית שלי,
להלן:" EXIT" , עלתה עליי ומתכננת תרמית כפולה, אם אני לא אשלם
את הכסף עד הערב, ישתמשו בי בכדי לגלות פרטים על "EXIT".  אתם
בטח מתארים לעצמם כמה זה מסובך ומסוכן, ואני לא מתכוון להכנס
לזה שוב.

אז נשארו לי כעת 13 וחצי שעות, 2 חובות: האחת לחברת "MAX",
והשנייה כמובן למאפיה שממנה הלוותי.

"מאיה, אני יוצא לסידורים, תבטלי מהר את כל הפגישות שלי היום."
הודעתי למזכירה שלי דרך האינטרקום.
יצאתי מהמשרד, נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע. לאן לנסוע? למקום
היחידי שבו יכולתי למצוא את התשובות לבעיותיי, למייק ושינה.

תנו לי לספר לכם סיפור קצר על מייק: מייק הוא אחד האנשים
החכמים והמועילים ביותר שאני מכיר.
הוא אחד החברים הטובים שלי עוד מהקולג'. הייתי חייב אותו
עכשיו. הבעייה עם מייק שאסור לו להתקרב למחשב. למה אתם שואלים?
הריי התשובה ברורה מאליה, כמו בכל סיפור מתח מטורף גם בחיים
הדפוקים שלי אני ומייק ביצענו שודים בעבר.
מייק אחד ההאקרים הטובים שאני מכיר, ואני? אני טוב בלבלף
לאנשים, לתכנן שודים ובלהכיר את האנשים הנכונים.

"הלו?" ענה לי הקול העדין מן הצד השני של הטלפון.
"היי, מייק שם?" שאלתי בקול לחוץ.
"הו, היי ג'ק. מה נשמע? זו שינה" ענתה לי שינה.
"שינה, אני בסדר, תעבירי לי בבקשה את מייק דחוף" אמרתי לה
בקוצר רוח.
"ג'ק, אני מאד מקווה שלא הסתבכת שוב, אני לא מוכנה שתערב את
מייק שוב בחיים האלו. אתה יודע כמה החיים שלו הסתבכו מאז השוד
האחרון שלכם." אמרתי לי שינה בקול מטיף.
"שינה, את מייק עכשיו!" צעקתי עליה.
"הלו?" ענה לי מייק.
"היי, מייק, אני צריך עזרה דחוף" אמרתי לו.

מייק כבר הכיר את הקול הלחוץ שלי וידע בדיוק על מה מדובר. האמת
שמבין שנינו הוא תמיד היה נלהב יותר לקצת אקשן. תמיד היה מושך
אותי לסיפורי הפריצות המפוקפקות שלו.

הגעתי אליו, דפקתי על הדלת.
נפתחה לה הדלת ושינה במבט זועף קיבלה את פניי.

"שינה, זוזי." אמר לה מייק. והיא כמו איזה שפחה פשוט עשתה מה
שאמר לה.
"נו, בדקת?" שאלתי את מייק.
"בדקתי, בדקתי, יש לנו מזל אני אומר לך, אתה דפוק!" אמר לי
מייק בגיחוך מתלהב של איזה נער בן 17 שבטוח שהולך לגנוב איזה
משהו דפוק מאיזו פיצוצייה.
"נו, ו? מה אפשר לעשות? איך? זה יהיה נקי אני מקווה הפעם."
אמרתי לו מביט לכיוון הסלון בחיפוש אחר הלפ-טופ שהחביא בשידה.
"טוב, יהיה קצת לא נעים, אבל אנחנו הולכים לתת מכה הערב." אמר
לי מייק.
"מה הערב? אתה דפוק? אני צריך להחזיר את הכסף הערב, יש לי 2
חובות ואדם אדם הניצב בראשם." אמרתי למייק מצפה לאיזו תגובה
מעודדת.
"מה אדם אחד? חשבתי שאתה חייב למאפיה ולחברת בית שלך" שאל מייק
בסקרנות.
"מייק, האדם מהמאפיה... מסתבר שהוא הבעלים של החברה שלי. אתה
לא יודע כמה הסתבכתי." אמרתי לו מיואש לגמריי.
"אל תדאג" אמר לי מייק." הכסף יגיע בזמן, ניתן הערב את המכה
ותשלם לו. אני רק מקווה שאני עוד זוכר משהו במחשבים."

" קדימה, מייק. תוציא את הלפ-טופ מהמגירה שלך ונתחיל לעבוד"
אמרתי למייק מודע לכך שיהיה קשה לצאת מהסיפור הזה בקלות.
"איך לעזאזל אתה יודע איפה הלפ-טופ שלי?" שאל מייק בתמיהה.
"אני מכיר אותך טוב, זוכר? קדימה, לעבודה יש לנו מעט זמן והמון
כסף להוציא" אמרתי למייק בהתלהבות.

מייק הוציא את המחשב הנישא שלו וחיפשנו מידע דרך מקורות של
הבנקים על הבנק, אשר מחזיק את סכום הכסף הגדול ביותר הערב.
מזלנו כמו תמיד לצידנו גם הערב. בעיר ליד יושב לו בנק, בנק
עשיר, עשיר מאד יש לציין.
והלילה זהו ליל המזל שלנו. (לדעתי איש המאפייה ידע זאת, ולכן
דרש ממני הערב את הכסף חזרה. החשש הגדול שלי היה שהוא מקושר
למשטרה ויש לו חשק גדול היום שאני אאבד את איבריי, ואוליי תכנן
להודיע למשטרה על המכה ולהוריד לי חצי גוף באותה ההזדמנות.)

עברו להן 4 וחצי שעות של חיפושים אחר בנקים ופיסות מידע לא
מועילות.

"מייק, לא שם, חפש מקום פחות מלא במזומנים, הוא מצפה שאני אלך
לשם." אמרתי למייק בקול הסמכותי שלי.
"ומה אם הוא צופה אותך וישלח שוטרים לבנק העני ביותר?" שאל
מייק.
"אז נעבוד היום בעבודה כפולה, הוא לא יתקשר ויודיע על מספר
מכות, אלא רק על אחת. אבל אנחנו. אנחנו נשקיע קצת למען המכה
האחרונה שלנו ונכה בכמה בנקים בו- זמנית." אמרתי למייק. זהו
היה הרעיון המתוחכם שלי באותו הרגע, אך גם הקשה ביותר לביצוע.
"אתה לא נורמלי. אנחנו רק שניים." אמר מייק.
"שלושה" עניתי לו.
"שינה לעולם לא תסכים." אמר מייק.
"היא תסכים אם אתה תאמר לה." השבתי.
"תסכים למה? אתם לא בונים עליי נכון?" אמרה שינה.
"שינה, אנחנו ממש ממש צריכים אותך. את יודעת כמה אני בצרות.
ואם אני בצרות אז מייק בצרות, ואז את לבד" אמרתי לה בטון
סוחט.
"וזו הפעם האחרונה. וזהו!" אמרה שינה בתחנונים.
"אחריי הפעם הזו גם לא נצטרך לעבוד יותר בחיינו. נכה 3 מקומות.
נשלם את החובות שלי ואז נוכל לצאת לחופשה ארוכה." אמרתי לה.
וחייכתי למייק.
" נתחלק ל3 מקומות? זה הריי בלתי אפשרי. צריך שלושה יחד, לא
לחוד." אמרה שינה.

"יש 6 בנקים בסביבה. אנו נפרוץ לעשיר ביותר במערב העיר, שהערב
נמצאים שם 3,769,669 דולר. לבנק בשדרה השביעית שם יש הערב
1,500,777 דולר. ולבנק מעבר לכביש שם יש גישה מאד קלה לכספות
ולשם את תלכי, בידייך יהיו 576,984 דולר."אמרתי לה, משתמש בכל
הידע שמייק הוציא לי מהאינטרנט, הידע היחידי שהיה לי.
"זה לא ריאלי. זה לא יצליח. אני לא אוכל לפרוץ לכספת לבד" אמרה
שינה בצעד של ייאוש.
"את תצליחי. יש לי איש קשר מבפנים. יש לי את הקודים ואת המפתח"
אמר מייק.
"איך יש לך את זה?" שאלתי את מייק המום לחלוטין.
" לא אמרתי שהפסקתי את הקשרים שלי, רק את הפריצות איתך
הפסקתי." ענה מייק והגניב לי מבט מתחכם.

נותרו להן כעת לא 9 שעות אלא, 8 ועכשיו רק מתחילים להם
האימונים.

"אם תצפצפי פה, יגיע השומר ויוציא אותך משם. את תהיי בטוחה. כל
שעלייך לעשות זה בעצם להכנס דרך השער החבוי, להכניס את המפתח
למנעול השלישי משמאל, להקיש את הקוד של הערב ולרוקן כספות.
בסדר? את יכולה לכתוב לעצמך את זה על היד, אך זכרי, את עם
כפפות כל הזמן!" הדריך מייק את שינה.
"בסדר. אם יש בעיות אתם במכשיר קשר נכון?" שאלה שינה והביטה
בשנינו בציפייה לתשובה.
"כן. אבל אין קליטה בכספת, את תיאלצי לצאת בשביל ליצור קשר
ואני מעדיף שלא תעשי זאת." השיב לה מייק.
"ואתה זוכר את דרכי הפעולה בבנק בשדרה השביעית אני מקווה."
שאלתי את מייק.
"ג'ק עבר כמה זמן, אבל אל תחשוב שאני שוכח מכה מדהימה כמו ההיא
בקלות." ענה מייק.
"מצויין" אמרתי לו. "אני זז להתכונן, תהיו פה עוד שעה וחצי
ונתחבר למכשירים."

חזרתי הבייתה להביא לי מספר דברים. הכנתי לי סטיק לייט, פנס,
סיכה דקה שקיוויתי שתתאים גם לבנק העשיר במידתה, אך הסיכויים
היו קלושים וכמובן, בגדים שחורים.
נכנסתי למקלחת והטלפון צלצל.

"הלו?" שאלתי.
"אני מקווה שאתה זוכר את מה שקבענו, אדון סמית'. הכסף ב12, או
איברים פרוסים דק, דק." אמר האיש מעברו השני של הקו.
"זוכר, זוכר. הכסף יהיה אצלך." עניתי לו.

התקלחתי והתארגנתי. הבטתי בשעון הוא הראה 6 בערב. נותרו להן 6
שעות ואני מאחר לדירה של מייק ושינה.

נהגתי כמו מטורף באותה הנסיעה.

"יא, אידיוט. מה אתה עושה?" צעק לי איזה אחד מהכביש.
"מצטער, אני ממהר, סבתא שלי בבית החולים" עניתי לו, וידעתי
שכמובן שברור שזהו שקר גס. אך זה לא רחוק מן האמת שיכלה להיות
אם לא הייתי משלם את הכסף.

הגעתי לדירה של מייק ושינה, הם כבר היו לבושים. התארגנו עם
מכשירי הקשר ויצאנו לחכות לשינה מחוץ לבנק שלה, בכדי לוודא
שהיא מסתדרת וברגע שתסיים לצאת לבנקים שלנו.

שינה נכנסה והחלה בפעולה שלה תוך שהיא שואלת את מייק שוב את
הפעולות שנדרשות. המכה שלה הלכה חלק למזלנו.
מייד לאחר שיצאה עזרנו לה להכניס את הכסף לכספת בדירה ויצאנו
לדרכנו.

"מייק, אני חושש שנזדקק לה גם אצלנו. אל תשכח שלי יש בנק מסובך
ואתה זוכר איך לתת את המכה בשלך." אמרתי למייק.
"אז נחזור לקחת אותה?" שאל וחזר הבייתה.

חזרנו לדירה של מייק ושינה לאסוף את שינה אחריי המכה.
המכה שלה לקחה חצי שעה ככה שנותרו לנו כעת 5 וחצי שעות לחצות.

"אז מה שינה? איך ההרגשה כשיש לך 576,984 דולר בכספת?" שאל
אותה מייק.
"הרגשה טובה. אבל זה לא חוזר על עצמו הא? אתם מפסיקים עם
השטויות." ענתה לו שינה.
"אל תדאגי, אחריי 2 המכות שנותרו לנו לא נצטרך לעבוד יותר
בחיים." אמרתי לשינה בטון מרגיע וחייכתי לעבר מייק.
"מה קורה עם ההזעקה? אתה מנטרל אותה לכמה שניות?" שאלתי את
מייק.
"כן, עוד 5 דקות היא תיעצר לחצי דקה כדי שתוכל להיכנס לכספת.
אתה זוכר מאיפה הכניסה? ושים עין על הכביש, אידיוט. אתה לא
רוצה למות
מרוח על הכביש הא?" אמר מייק.
"בסדר, בסדר... אני רק מקווה שנצליח בשתיים הבאות." אמרתי לו
והעפתי אל שינה מבט רציני דרך הראי.

המשכנו לנסוע. תוך כדי הנסיעה הבחנתי במשהו מוזר.

"מייק, למה אני רואה מולי 3 מאבטחים יותר ממה שציפינו? לא בדקת
את הנתונים נכון? אני לא רוצה להיתפס!" אמרתי מייק בטון זועם.
"אני לא יודע מה השתבש..."ענה מייק בטון לא כל כך משכנע.
"תכנס מהר למערכת האבטחה שלהם ותגלה מה הולך שם, בינתיים אנחנו
נוסעים לבנק השני בשדרה ה7, אתה הולך לתת את המכה שלך
קודם."אמרתי לו בקול המנהלי שלי. אותו קול בו הייתי עושה עסקים
ומשכנע את הפקידה שלי להחליף את התיקים הקלים שנתנו לי במשרד
עם התיקים השמנים יותר של הסוכנים שלי.
"יש שינויים בתכניות." אמר לי מייק." בבנק העשיר ביותר במערב
העיר היה אמור היה להיות היום 3,769,669 דולר, ובכן אדוני אני
שמח להודיעך ש3 המאבטחים שכרגע ראית נכנסים לבנק, הוסיפו כסף
לכספת ומתכננים לצאת בעוד שעה וחצי. כלומר כעת עומדת לרשותינו
שעה וחצי לתת את המכה שלי ומייד לאחר מכן אנו צריכים להגיע לפה
למשוך את המכה שלך. ובקופה יהיה סכום מיוחד של 3,922,239 דולר.
כלומר שסך הכל מ3 המכות אנחנו עומדים לעשות 6 מיליון דולר!"

"תוריד מזה מיליון וחצי שאני חייב לאידיוט הזה. בעצם תוריד מזה
2 מיליון, כי הוא בטח ידרוש עוד." אמרתי לו בטון סמכותי.
"לא נורא. 4 מיליון זה מספיק ביותר." אמר לי מייק.
"כן, אבל לא מספיק בשביל ש3 אנשים לא יעבדו יותר בחייהם" אמרה
שינה בטון מאוכזב.

המשכנו לנסוע, הגענו לשדרה השביעית.

"קדימה, אתה נכנס?" שאלתי את מייק.
"כן, תחבר את המחשב שלי למערכת ותודיע לי מה קורה." אמר מייק.

מייק נכנס דרך הדלת האחורית, משמאלו היה בחור חסון, הוא פירק
לו את המפרקת בתנועה חדה.
כשהתקרב לכספת ריסס את המסדרון בגז מרדים, זה לא עבד טוב על
השומרים, הם לבשו מסיכות.
מייק שלף סכין ויירט אותה לכיוון את השומרים.
התקרב מאחורי השומר השני ועם כף ידו נתן לו מכה חזקה בגרוגרת,
השומר כבר לא ינשום לבד.

"מייק, עכשיו תניח את הפצצה משמאלך. לא... קצת יותר למעלה,
זהו! עצור! שם..." כיוונתי את מייק דרך המצלמה שהוא לבש עליו
והקשיב להוראותי באופן מדוייק, כמו חייל דרך האוזנייה.

הדלת התפוצצה ומייק החל למלא את התיקים בכסף.

"היי, מה קורה עכשיו? אני לא יכול לצאת משם, תבדוק מה עם מערכת
האוורור" ביקש מייק.
"אין בעיה, אני כבר שם." עניתי לו.
"אני חושב שאני שומע מישהו, קדימה יותר מהר... לאן ללכת?" שאל
מייק בטון עצבני.
"תפנה ימינה. לא, בעצם תפנה שמאלה..." אמרתי לו. "עכשיו זרוק
את התיקים לתקרה זה יעשה חור בתקרה. יפה. קח את 2 התיקים
ותכניס אותם לתעלת האוורור, עכשיו תעלה ותקשיב לי טוב..."
המשכתי לכוון אותו.
"אני הורג אותך אם אני נתפס שמעת?" אמר לי מייק.
"עכשיו שתוק, ואני אכוון אותך" עניתי לו בלחישה. "תפנה שמאלה,
תמשיך ישר מעט... קח ימינה, עוד ימינה עכשיו... זהו, עכשיו
תדחף חזק את הסינון שמולך ואתה בחוץ" הדרכתי אותו לכיוון הסמטה
הקרובה אלינו.
"עכשיו שינה, בואי תעזרי לי עם התיקים" פקד עליה מייק.

מייק ושינה נכנסו לרכב, והתחלנו לנסוע בחזרה לבנק העשיר ביותר
במערב העיר. היו עכשיו בידינו 576,984 דולר משינה ו 1,500,777
דולר ממייק. עכשיו היה תורי להוכיח שעוד יש בגוף הצעיר הזה שלי
את הידע הזה ואותן היכולות כמו פעם.

"זה היה אדיר! עכשיו אתה לבד במשימה הבאה." אמר לי מייק והביט
אליי מחכה לתשובה שלא תגיע.

המשכנו לנסוע והגענו בזמן בדיוק למכה שלי.
נותרו לנו כעת 4 שעות. 4 שעות למכה שלי ולמסירת הכסף.
הסלולרי שלי צלצל לפתע.

"מה אתה אידיוט? למה הוא דלוק? אתה רוצה שנתפס?" שאל מייק
בעצבנות.
"מצטער, שכחתי. אני רגיל שהוא עליי תמיד. זה באמת מה שחסר לי
עכשיו. הלו?" עניתי לטלפון.
"נותרו לך 4 שעות עד המסירה. אתה יודע את הכתובת, במחסן הרגיל,
אם זה לא שם עוד 4 שעות 2 מיליון דולר אתה יכול להיפרד מאיברים
מועדפים עלייך." ענה הקול מהקו השני של הטלפון וניתק.
"זהו, אני נכנס... כבה את מערכת ההזעקה מייק, ותאחלו לי
בהצלחה." אמרתי למייק ושינה ונכנסתי.

עכשיו, זה הכל תלוי רק בי...
הכל בידיים שלי. אני נכנס, הרגשה כאילו אני נע בתנועות איטיות
ובשלווה...

החשמל מתנתק, האזעקה מנוטרלת ואני נכנס.
זורק סכין על שומר, "בול!" צועק לי בלחישה מייק באוזנייה.
זורק לפיר המעלית סטיק- לייטים בכמות מסחרית, קושר עצמי לחבל,
זורק אותו לצד השני של מוט המעלית, קושר אותו ויורד.
נכנס למסדרון של הכספת, מעיף מבט מעלה למצלמה ומנתק אותה
מהחשמל.
ואז לוחש לי מייק מהקו השני של האוזניה משפט שעכשיו נשמע קצת
אירוני...
"Let the game begin"...

זורק פצצת עשן שממסטלת את השומרים, מניח את הפצצה על הדלת.
פתאום נשמע לו פיצוץ... זהו, אני שם, נותר רק לארוז את הכסף
ולצאת!
יצאתי מהכספת, משום מה כל המכה שלי זכורה לי במעורפל, את הסיבה
לזה תבינו בהמשך...
יצאתי רצתי לאוטו ונשמעה לה צעקה מהרכב:"יא! עדיין יש לנו את
זה!".

חזרנו לדירה של שינה ומייק להוציא את שאר הכסף מהכספת ונסענו
למחסן עם כל הכסף.
כשהגענו חיכה לו הבוס. אף אחד לא ידע את השם האמיתי שלו, כולם
קראו לו המרסק. הבוס המרסק.

לצידו שני שומרי ראש.
מייק מיד שלף אקדח.

"מייק, מה אתה עושה?" צעקתי לו.
"אני לוקח את הכסף בייבי." ענה לי וירה בשני השומרים, באחד
בפיקה בברך, הוא התפתל כמו נחש טבעות שכרתו לו הרגע את הראש.
בשני הוא ירה ישר בראש.

נשמעה לה טעינת נשק נוספת, שינה הצמידה כרגע אקדח לראש של
מייק.
כן, מייק ואני היינו מופתעים מאד. שינה? הפחדנית הזו? היא
מפחדת מהצל של עצמה.

"חשבת שאני אעזור לך להשיג את הכסף ואתן לך לברוח לבד? 6
מיליון דולר בשבילך? סליחה, טעות שלי... 4 מיליון אחריי שניתן
לשמן 2." אמרה שינה בעוד היא מורידה את החבלים ומכשירי הקשר
שכרכנו סביבה וחושפת גוף רזה וחטוב.
"שינה, נראה לך שהייתי משאיר אותך בלי כלום?" אמר לה מייק
בעיניים מתחננות, כמו איזה כלבלב קטן."אני אוהב אותך, אנחנו
לוקחים לנו את ה6 מיליון, לוקחים את התיק המזויין הזה ונוסעים
לחופשה ארוכה...רק שנינו."
"אז התכוונת לכלול אותי בעסקה?" שאלה שינה במבט נפול.
"ברור, את הבחורה שלי."ענה לה מייק והדביק לה נשיקה שלא הייתה
מביישת מאהב לטיני.

בום! נשמעה לה ירייה. שינה ירתה במייק למוות. ממש מולי.

"מצטערת מותק, שהיית צריך לראות את זה" אמרה והביטה לעבר הבוס
המרסק.
"זה בסדר, בובה. עכשיו קחי ממנו את התיק ובואי נלך." אמר לה
הבוס.
"מה? את חולת נפש הא?" צעקתי עליה.
"לא חמוד, אני פשוט חכמה" ענתה לי שינה והכניסה לי אגרוף.

איבדתי את ההכרה לכמה דקות, אני בטוח שהיא והמרסק כיסחו אותי
חזק, כי התעוררתי מלא בדם והצלעות שלי כאבו בטירוף.
כשהתעוררתי שמעתי אותם דנים מה יעשו לי, הבוס הציע שאני אקפוץ
לישון עם הדגים- משהו בסגנון של הסנדק.
ושינה? היא פשוט נמרחה עליו וציחקקה לה.
זחלתי לעבר האקדח של מייק.

"התעוררת מתוק?" שאלה אותי שינה והביטה במבט סקסי.

ניסיתי לירות בה, אבל לא נשארו כדורים. הזונה הוציאה אותם-
באמת חכמה.
התחלתי לרוץ לעבר השומרים המתים תוך שאני מנסה לברוח מהכדורים
שהיא והשמן יורים עליי. באותה שנייה, במקום לחשוב על החיים שלי
חשבתי איזה מזל שנכנסתי ללמוד בייל על מלגה של אצן.
קפצתי מאחורי הרכב של השמן, לקחתי את שני הרובים של השומרים
והתחבאתי.

"אתה יודע" אמר הבוס. "אני לא סתם נהנה לרסק אנשים. בחרתי בך,
כי ידעתי שתצליח להשיג לי את הכסף. אתה פשוט פתטי."

יצאתי מאחורי המכונית והתחלתי לירות לעבר המרסק. מהר מאד נגמרו
לי הכדורים והוא החל לשחק איתי משחקים.
לפתע נשמעה לה ירייה. שינה סוף סוף ירתה בו.

"אני מצטערת על האגרוף, הייתי חייבת שהוא יקנה את זה" אמרה לי
שינה בקול מתחנן."שאר הדברים הוא עשה, אמרתי לו שעדיף שלא, אבל
פחדתי להיתפס."
"אז עכשיו אנחנו אמורים להיות יחד?" שאלתי אותה.
שינה התעלמה מהשאלה שלי..."מייק עבד בשבילו עד לפני כמה
חודשים, בגלל זה התנגדתי למכות שביצענו, ידעתי שהוא ינסה למרוד
וחששתי שיגלה על התכנית שלנו."
"כמה התגעגעתי אלייך" אמרה לי שינה וקפצה עליי בנשיקות.

אני מודה שבהתחלה נסחפתי קצת, מה? מותר קצת. בכל זאת...
אחריי כמה מזמוזים קלים הבטתי בה ואמרתי:" טוב, תביאי את
האקדח, אפשר לצאת. יש מספיק ראיות שמייק החל איתם במלחמה, אף
אחד לא יבין מה היה פה באמת. נשאיר כמה שטרות והם כבר יבינו
מזה שזו הייתה נקמה, מלחמה בתוך המאפיה." לקחתי ממנה את האקדח,
ניגבתי את טביעות האצבעות מהאקדחים של כולם והשתלתי אותם אצל
כל אחד מהמתים ביד. זה היה נראה אמין מאד. הכנסתי אקדח אחד נקי
לכיס שלי כששינה ניקתה את השאר וביד אחזתי באקדח שלי.

יצאנו מהמחסן, עם התיק, מביטים אחד בשני בהערצה.

"שיט, הובלתי עקבות של דם. מזל ששמנו לב עכשיו, רק צעדים
ספורים מפתח המחסן." אמרה שינה, בחשיבה כיצד לפתור את הבעיה.

חייכתי אליה.
"מה אתה מחייך? חושב על הערב?" אמרה לי שינה בקול זדוני.
"האמת שלא, יותר בכיוון של חושב על העתיד" עניתי לה בחיוך.
"או, כמה רומנטי, העתיד שלנו..." אמרה שינה כולה מאושרת.
"לא בדיוק, יותר בכיוון של העתיד שלי." אמרתי לה ויריתי בה בו
במקום. ישר ברקה השמאלית, כאילו שהיא התאבדה.

הנחתי את האקדח הנקי מטביעות הנותר ביד שלה.
"אל תדאגי מותק, לא שכחתי- התיק אצלי ובו כמעט 6 מיליון דולר"
אמרתי לה והלכתי משם...

הייתה הרגשה כאילו שהכל קורה לאט ובשלווה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם באמת היה
סלוגן שמפרסם את
במה חדשה
איפשהו, אז זה
בטח היה נשמע
כמו:
במה חדשה,
תבטא את זה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/6/06 21:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדווה סולומון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה